3 שנים של לימודים נהרסו לי ואני מתחיל מאפס, לא יודע איך להספיק הכל, איך להתמודד?

בעקבות הקורונה ובעקבות לחץ התחלתי ללמוד פה תואר נחשב יחסית. היה לי קשה ולאורך כל הדרך רציתי רק לברוח מישראל. בהתחלה כאמור זה לא היה אפשרי בגלל הקורונה, ובסוף שנה ראשונה התלבטתי קשות מה לעשות, הציונים שלי היו גרועים ומצד שני היה אפשר כבר לטוס. החלטתי בלב כבד להישאר בתואר וממילא בישראל עד סוף הלימודים כמו ילד טוב, למרות שממש 'בער' בי הרצון לצאת מפה, ידעתי לאיזה מדינה ומה אעשה שם וויתרתי על זה רק כדי לא להיות 'זה שפרש', לא להיות במצב שבו יוצא שהתחלתי לימודים והפסקתי אותם.
בשנה שניה, לאורך כל השנה, המצב היה חמור בלימודים, התקשתי, בקושי למדתי, אך איכשהו עברתי את השנה הזאת.
שנה שלישית אני ממשיך לסבול ואז הקושי במבחנים היה לי גדול יותר, ופשוט התחלתי להיכשל. החלטתי שאם אני מקבל מספר מסוים של נכשלים אני פשוט פורש, לוקח את הדברים ועוזב את המדינה. זה אכן קרה, ובאותו יום התחלתי כבר להתארגן לעזיבה. אבל אז התחילו לקנן בי חששות. ראשית, היה לי חבל שנשארה לי רק עוד שנה ושיוצא ששנים שסבלתי הולכות לפח, בנוסף היה לי חבל כי התואר הזה הוא לא שימושי ברוב המדינות, כולל המדינה שרציתי לעבור אליה בהתחלה , אבל הוא שימושי במדינה מסוימת, אז במשך הזמן שלמדתי תכננתי כבר בעצם לעבור לשם וסוג של ויתרתי שלא מרצון על המדינה הראשונה, ואז זה התנפץ לי כי הלימודים נהרסו. אז די התחרטתי כי הייתי במרחק נגיעה מסיום הלימודים. היו עוד סיבות. בסופו של דבר חזרתי בי והחלטתי לחזור, החזירו אותי. שוב זילזלתי, בקושי למדתי, שוב הבנתי כמה שלא מתאים לי להיות בישראל והתחרטתי שלא עזבתי אבל לא יכלתי לעזוב כי הרי חזרתי... אז ניגשתי למבחנים של הסמסטר השני כשאני לא מוכן בכלל, ואז באמת חטפתי מכה. הציונים שקיבלתי היו פשוט מזעזעים. המוטיבציה הייתה ברצפה, לא ניגשתי לכל המבחנים, לא ניגשתי לשפר במועד ב. ואז פשוט חתכתי. כשאני בסוף השנה השלישית ללימודים, ממש רגע לפני הסוף. אז זהו. 3 שנים הלכו לפח ואני נמצא במצב שבזבזתי כסף, זמן, כוחות נפש, ואני יוצא בידיים ריקות. אני עכשיו לא אחזור בי, ואני עוזב למדינה הראשונה שרציתי לעבור אליה ושכבר אני לא ממש מתלהב לעבור אליה. אין לי מושג איך אסתדר בהתחלה וכמה זמן ייקח בכלל עד שאמצא עבודה ואם בכלל אלמד שוב אי פעם. יש עוד חששות נלווים במעבר מדינה כמו בירוקרטיה, הפרשה לחסכונות ופנסיה שאם הייתי ממשיך כאן לא היו קיימים, כמו גם השפה שאני יודע אותה ברמה בסיסית או בינונית, אך לא ברמה גבוהה מאוד, ואני תוהה איך אשתלב ואיך אצלח שם תואר, במידה ואכן אלמד שם. אני מתוסכל בעיקר מהגיל שלי ומבזבוז הזמן. הולך למדינה חדשה שפשוט נוח בה יחסית ללמוד אבל שאני לא בטוח שאני רוצה לחיות שם כל חיי, ולכן יש סיכוי ששוב אעבור, מה שלא היה קורה אם הייתי מסיים פה את הלימודים. יש לי דברים רבים להספיק, לימודים, קריירה, כסף, צבירת חסכונות, קניית בית, הקמת משפחה, ביסוס חיי, אני לא יודע איך אני מספיק את כל זה עכשיו שהכול יותר מתמיד, לא ברור. אני הולך עם ראש מורם ואני ממשיך כמובן קדימה, אבל בכל זאת אשמח לעצות איך להתמודד עם כל הטלטלה הזאת שאני חווה, עם האובדן והשבר הזה?