נדלקתי קשות על מישהו בשכונה שלי וזה ממש מביך אותי. כבר קשקשנו קצת כשעברתי לשכונה לפני קצת יותר מחודש ובפעם אחרת הוא שיחק כדורסל עם חברים ואני חלקתי איתם את הסל וזרקתי מדי פעם וקצת פלירטטתי איתו במבטים.
גם קלטתי אותו מסתכל לכיוון שלי בפעם אחרת כשישבתי בפארק לשוחח עם אחותי אז זה חיזק לי את התחושה שזה אולי הדדי.
יש לי מין קטע כזה לפעמים שכשאני נמשכת למישהו מאוד אני נהיית מובכת בקלות ונגמרות לי המילים. פעם חשבתי שזה מביישנות והיום אני יודעת שזה מהתרגשות כי מרוב אדרנלין אני לא מצליחה לחשוב בהיגיון.
פעם אחרונה שראיתי אותו הייתה לפני יומיים, הוא שאל מה שלומי ועניתי שבסדר, שאלתי בחזרה והוא אמר שבסדר גמור וחייכנו והלכנו כל אחד לדרכו. אחר כך בראש חשבתי לעצמי שהייתי צריכה לשאול אותו אם הוא יותר בסדר או יותר גמור? ואולי הוא היה צוחק מהציניות שלי והייתה מתפתחת שיחה קצת יותר מעניינת. בראש שלי היא הייתה יכולה להיות ממש מוצלחת.
לשנינו יש כלבים ואני נתקלת בו אחת לכמה זמן בפארק עם הכלב שלו. הוא מתאמן שם הרבה ואני לפעמים מגיעה לזרוק קצת לסל אז מקווה להיתקל בו שוב ושהפעם יצליח להיות קצת פחות מביך.
עצות איך לא להרגיש כמו מתבגרת מיוחמת וחסרת ניסיון בפעם הבאה שאני רואה אותו? איך לדעת שהוא אכן בעניין וזה לא רק בראש שלי?
שונאת התחלות, חבל שאי אפשר להתחיל מהאמצע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025