שירות לא משמעותי ובעיות בבית - חושב לעזוב את צה״ל

שלום כולם,

אני אתחיל בלומר שאני לא מאמין שאני בכלל שואל את זה אבל הנה אני פה...
אני נמצא בצה״ל 8 חודשים נכון להיום.
אני מתגורר במשפחת אומנה מגיל קטן והם אנשים קשישים סיעודיים ובעלי מוגבלויות פיזיות חמורות שמצבם הרפואי ממש רע, ואני הבן היחיד בבית שמטפל בהם..

לפני שהתגייסתי כל מה שרציתי היה שירות משמעותי ולעשות כמה שיותר. מספר חודשים לפני תאריך הגיוס המקורי שלי המצב הבריאותי בבית המחמיר משמעותית. הבנתי שהמשפחה שגידלה אותי צריכה אותי באותו הרגע אז פניתי למיטב והוצאתי דחש של כמעט שנה כדי להמשיך ולעזור בבית כמה שיותר בתקופה הקשה ולאחר מכן להמשיך עם תהליך הגיוס שלי ולעשות יום סיירות בשאיפה להגיע לשירות הקרבי המשמעותי שכל כך רציתי.

קיבלתי שלילת יום סיירות ולאחר בירור עם מיטב הסתבר לי שהם מצאו לנכון לשלול אותי מקרבי כי אינני בקשר עם משפחתי הביולוגית לכן אני בהגדרה חייל בודד ובן יחיד, ובגלל שאין לי הורים ביולוגיים רשומים במשרד הפנים לא הייתה לי דרך להחתים הורים על ויתור בן יחיד, העיניים שלי השחירו.

זה ויחד עם המצב הבריאותי בבית נתן לי להבין שאני מוכרח למצוא דרך אחרת לתרום את את מה שאני יכול אז ביקשתי מיונים עורפיים כלל חיל המודיעין ומקצועות המחשב.

לאחר המון המון בירורים והמון טלפונים עם מיטב הם הבהירו לי שיש לי פרופיל קרבי 97 אז מבחינת המערכת כל האפשרויות לתפקידים עורפיים נחסמו, אפילו שאני לא מיועד לקרבי!!
בבית הספר הרחבתי תוכנה ואני מתכנת בצורה עוד מהיסודי. כל זה לא עזר לי, אף אחד לא הקשיב לי.

ולא עזר עם מי דיברתי ולאן פניתי אפילו ישירות דרך מוקדי מודיעין ותקשוב קיבלתי רק שלילות. הסברתי את הרקע הרפואי בבית שלי למיטב וקיבלתי הת״ש 7 יומיות קרוב לבית.

נכסתי לבקו״ם, התגייסתי ודיברתי עם קצין מיון ששיבץ אותי להיות שליש בבסיס שעה נסיעה מהבית אז וסתמתי תפה והתחלתי סדיר. כי למה לא? אולי אני אוכל לתרום משהו גם עם האפשרות הדלה שיש לי עם הת״ש 7.

כשהגעתי לבסיס שירתתי בתור שליש לחודש ובגלל שיש יותר מדי שלישים העבירו אותי להיות עובד רס״ר. עובד רס״ר שמגיע הביתה בסביבות 5 כל יום, לא מספיק לעבוד ולא מספיק לעזור או לתמוך בבית בשום דרך.

אני מושחר ששום דבר לא הולך לי נכון בחיים עכשיו בזמן שחברים שלי נלחמים ומגנים על המדינה.

אני מרגיש כמו בזבוז אוויר וכסף אזרחי שלא תורם כלום למדינה. לא מספיק לעזור למשפחה בבית כשהמצב הבריאותי והכלכלי בשפל ואני מרגיש שאני קורס מבפנים.
כשאני שם מדים בבוקר אני מרגיש כמו ילד קטן שלובש תחפושת לפורים.
אני חושב על לפנות לקב״ן ולהסביר את המצב שלי ברגע זה כדי שאני אוכל לדעת מה האפשרויות שלי, ואני חושב על לחכות שהמלחמה תיגמר ולצאת מצה״ל. לא מאמין שאני כותב את הדברים האלו.

אני מאוד פתוח לשמוע דעות או חוויות, אם תוכלו לתת לי עצות אני מאוד אעריך..

המון תודות!..