אמא בחובות ויכולה לצאת מזה אבל מכורה לקניות, זה מכפה לה על היחס מאבא, מה לעשות?

אשמח לעצתכם,

אמא שלי נמצאת במשך כל החיים שלה במעגל של חובות.
תיאורטית, היא מבינה את הסיטואצייה ויכולה לצאת מהמצב הזה. היא יכולה לסמוך עליי ויש לה את התמיכה שלי תמיד, גם במובן הכספי.
המצב הנוכחי הוא כזה: אני מעביר לה 4500 שקל בכל חודש ובתוך מספר חודשים היא יכולה לסגור את כל החובות.

אבל, בפועל היא מכורה לקניות, של בגדים בעיקר ולכן זו משימה לא קלה וכמעט בלתי אפשרית עבורה.

אמא מודעת טוב מאוד לבעייה ומודה שהיא מכורה ואני מבין אותה.
אמנם אני לא פסיכולוג, אבל אני גם לא צריך להיות אחד כזה כדי להבין שההוצאות שלה על בגדים באים לכפות על היחס העויין שהיא מקבלת מאבא.
הריגוש מקניות בגדים הוא בעצם המפלט שלה כי הוא ״מכפה״ על היחס העויין לזמן קצר.
הריגוש הזה, כמו שאתם מבינים, הוא אשלייה מתוקה בטווח הקצר ובריחה מהמציאות המרה בטווח הארוך.
דרך הבריחה מהמציאות הזאת, נהפכה להרגל, לדרך חיים. והרגלים, קשה מאוד לשנות.

אני מאמין שלכל בעייה יש פיתרון, גם אם אף לא יכול למצוא אותו. אבל הזמן קצר ואני חייב למצוא פיתרון כדי להציל את אמא. אי אפשר להמשיך לחיות בדרך הזאת.

ההצעה הראשונה שככל הנראה תעבור לכם בראש היא פשוט לקחת לאמא את כרטיסי האשראי או לחסום כל דרך אחרת שאותה היא יכולה לנצל כדי להמשיך לקנות.
הפתרון הזה יכול לעבוד טוב מאוד. ההוצאות כמעט בוודאות יעלמו ומהר. אבל יש פה בעייה עיקרית שנשארת. לא יהיה לאמא מפלט רגשי שיכפה על קניית הבגדים. פתרון כזה בעצם חוסם את האופצייה לקנות אבל לא נותן לה אלטרנטיבה לבעייה האמיתית. הוא פותר רק את התסמינים ולא את הגורם. במקרה כזה, אמא תרגיש ריקות ומחסור קיצוני ביחס ואהבה. היא יכולה להמיר את הריגוש מקניות בגדים בריגוש אחר. אבל זה רק בתיאוריה. כדי שזה יקרה היא צריכה להאמין שיש לה בכלל משהו אחר שיגרום לה לריגוש כזה. היא צריכה למצוא אותו אחר כך ולא ליפול לריגוש הקודם בזמן הזה. וכמובן שיהיה לה קשה מאוד להתמיד בו. זו משימה כמעט בלתי אפשרית ודורשת כח רצון ומשמעת עצמית גבוהה שלצערי אין לה כרגע.

נתון נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו : לעומת אמא, את אבא לא ניתן לשנות. למרות שאני רואה בו את האחראי ואת הגורם הראשי לבעייה של אמא, הוא לא אשם. ברור לי שאם הם יגורו בנפרד, ההשפעה של אבא על אמא תצטמצם וזה יעזור לה, אבל יחד עם זאת, זה ייצור עוד בעיות חדשות ורובן יהיו גדולות וקשות יותר. אני לא יכול לפתור את כל הבעיות, אבל שואף לצמצמם כמה שיותר מהן.

במידה ואשלם לפסיכולוג, לאחר מספר מפגשים הוא יגיע לשורש הבעייה. אבא. וזה מבוי סתום וצפוי מראש. לעומת זאת, יכול להיות גם שהוא ינתב את אמא למצוא תחליף לריגוש של הקניות בגדים.

מצד שני, אני שוקל גם לממן לאמא מכון גמילה להתמכרות. לא מכיר את השיטות שלהם וזה יהיה הימור מבחינתי לשלוח אותה לשם. אבל שווה לנסות.

מה אתם הייתם עושים ?