אין לבן זוג ממש משפחה ומרגישה שהוא בסוג של דיכאון, כואב לי עליו, איך להתמודד?

שלום לכולם,
אני ובן הזוג מתחתנים עוד 4 חודשים, הכל הולך טוב ויפה מתקדמים לאט לאט עם כל הארגונים ברוך ה',
הבעיה היא... שאין לו משפחה.
הוא כמעט לבד.
המשפחה הגרעינית שלו מורכבת מאבא ואחות.
כל שאר הדודים ובני הדודים לא בקשר כ"כ.
מדברים מידי פעם בעיקר בטלפון, נפגשים פעם באף פעם, אבא שלו לא בקשר כ"כ טוב איתו בגלל משקעי העבר בניהם ועוד כמה סיבות כאלה ואחרות, למרות שבשנתיים האחרונות חל שיפור בקשר שבניהם.

אחותו גם נשואה ויש לה את החיים שלה ואת הבעיות שלה עם עצמה.
אמא שלו ז"ל שהייתה מלאך בדמות אדם והלכה לעולמה לפני שנתיים והיא הייתה הדבק של המשפחה.
עכשיו כשהיא כבר לא פה יותר, כל אחד מהצד שלו תקוע עם המשפחה שלו ולא נפגשים בכלל, רק באירועים מיוחדים.
זה משפיע עליו מאוד!!! יש לו כמה חברים טובים אבל אין תחליף באמת למשפחה שלך.
אני לא יודעת מה לעשות כדי לשפר לו את ההרגשה או לפחות לנסות.
ארוחות שישי זה רק אצל המשפחה שלי כנ"ל גם חגים, או שנשארים בבית.
ואף אחד מהמשפחה שלו לא מזמין אותו, לא אחותו ולא הדודים שכן היו בתמונה כשאמא שלו הייתה בחיים, גם לא בחגים.
במידה והוא צריך עזרה אמיתית שכל בן אדם יצטרך באיזה שהוא שלב בחיים,
כמו לחתום ערבות נגיד על בית שהשכרנו או עזרה בסיסית נגיד בנוגע לחתונה כמו להיות נהג שלו, אף אחד מ"החברים" שלו לא היה מוכן לעשות את זה בשבילו.
וזה חורה לי מאוד, אני תמיד מנסה לעודד אותו ולהגיד לו, לגרום לו להבין שיש לו אותי ואת המשפחה שלי והוא אף פעם לא יהיה לבד מהבחינה הזאת, תמיד מנסה לשמח אותו.
האבדה של אמא שלו ביגרה אותו ושינתה אותו מאוד מאוד, כמעט שנתיים זה עדיין טרי כאילו זה קרה אתמול והיא חסרה לנו מאוד, בעיקר לו בכל רמ"ח איבריו וזה געגוע שאין לו תרופה.
היא הייתה לו האמא, האבא, האחות, הייתה הכל בשבילו.
הוא גם מידי פעם אומר לי שהוא מקנא בי על זה שיש לי משפחה גדולה ואוהבת עם מלא אחים ואחיות, דודים ובני דודים שלא מחסירים ממני כלום, רק עצם זה שהם פשוט קיימים בחיים שלי.
אין לי מה להגיד בנושא.
אין לי איך להגיב, מה מגיבים על דבר כזה?
לא אוהבת לשמוע את זה שהוא מקנא בי מצד שני מבינה את זה אבל לא אמורה להיות קנאה בין בני זוג.
יש לו לפעמים מצבי רוח ירודים, בעיקר בימי שישי בערב, אמר לי גם שזה נובע מהגעגוע לשבת עם המשפחה שלו.
מרגישה שהוא בסוג של דיכאון או בדידות.
לא יודעת, זה הורג אותי.
הוא אהבת חיי ואני רק רוצה שיהיה לו טוב,
אשמח אם מישהו חווה כרגע או בעבר דבר דומה ויכול לתת טיפים להתמודד.
תודה מראש.