אוהבת את בעלי ומעריכה אותו אבל לא נמשכת אליו בכלל, יש לזה סיכוי? מה דעתכם?

היי חברים אשמח להתייעץ אתכם, אני נשואה כבר 8 שנים פלוס 3. אני אוהבת את בעלי ומעריכה אותו, אבל יש כמה דברים שהופכים את הזוגיות שלנו לסיוט. הדבר העיקרי, הוא לא מושך אותי בכלל, אני חוששת שעשיתי טעות גדולה כשהתחתנתי איתו, הייתי בתקופה לא טובה וזו הייתה בחירה מתוך לחץ. היו תקופות שהיו לנו בהן חיי מין סבירים, כמה פעמים אפילו נהנינו מהסקס. אבל לרוב ובמיוחד בשנים האחרונות אני לא מסוגלת לשכב איתו, יש לי רתיעה בכללי מכל מגע, שנים שזה ככה. הלכתי להרבה מטפלים והרגשתי שאף אחד לא מבין אפילו על מה אני מדברת, היה אחד שאמר לי לעשות אקט שאני בוחרת שדוחה אותי במשך 40 דק' והגועל פשוט יחלוף... בגלל שמדובר ביועץ זוגי נחשב הקשבתי לו ונצמדנו אחד לשני במשך יותר מ40 דק' אפילו מלכתוב את זה בא לי להקיא. מטפלת אחרת מהכי מוכרות בארץ אמרה לי פשוט תהיי איתו פעם בחודש, זהו. על מה את מדברת? אני כל כך רחוקה מזה. מרגישה נאנסת עם כל מגע לא רצוני. מרגישה שאני מעדיפה למות ושלא יגע בי. כן, רגשות קיצוניים כאלו...
אבל עם כל הכבוד לרגשות שלי בכל זאת יש פה גבר שלא מקבל את ה"מזון" שלו במשך שנים! אני מודעת לזה, ועם כמה שאני מנסה להדחיק את המחשבות על זה, הן בוערות בתוכי. לא פעם אמרתי לו אני יודעת שקשה לך, אני יודעת שאני לא בסדר בזוגיות הזו בוא נפרד, תקים את עצמך מחדש, תכיר מישהי טובה שתאהב אותך ותתן לך מה שאתה צריך. למה להישאר איתי? בתוך תוכי אני חצויה, מצד אחד רוצה להיפרד ומצד שני אני אוהבת אותו בתור חבר וגם יש לנו ילדים, בשבילם אני מוכנה להחזיק בנישואין האלה כל החיים ככה. השאלה היא אם הוא מסוגל? אני בכלל לא מבינה איך גבר שורד ככה, מה שכן, אני מפתחת גם פחדים בגלל זה. היו לו קטעים שהוא נפל להתמכרויות כמו סיגריות הוא לא היה מעשן בעבר והקאות, מן סוג של בולמיה מטרידה.
העניין הוא שהוא מסתיר ממני, אני לא אחת שאעקוב אחריו, אבל במקרה יצא לי לשים לב למשהו וכששאלתי אותו הוא ממש הכחיש. הייתי בהלם, לא דמיינתי שהוא ישקר לי ככה במצח נחושה ואני חוששת שהוא עושה את זה בעוד תחומים. כמו למשל עם הילדים, את התסכול הוא מוציא הרבה פעמים על הילדים, כועס עליהם, חסר סבלנות ומדי פעם אפילו משתמש באלימות.
אני טיפוס שחשוב לי מאוד לכבד את הילדים, וכשהוא מרים את הקול אני ממש מתכווצת. אם אני אומרת לו על זה משהו, הוא כועס. וכשהוא אלים אני לגמרי מאבדת את זה, כועסת עליו מאוד ומסתגרת, אז הוא הרבה פעמים פשוט מסתיר ממני את האלימות, מספר לי שהכל הלך טוב. אמרתי לו שאני לא מוכנה לקבל יותר שקרים אבל נראה לי שזה משהו מובנה באופי שלו. אני זוכרת שאחרי החתונה שמתי לב שהוא צופה בפורנו, זה מאוד הפליא אותי כי רק התחתנו, אז עוד לא התרחקתי ממנו. נפגעתי מזה ממש, והוא כמובן שיקר. כשעימתתי אותו מול ה"ראיות" שלי, הוא התנצל. לא ברור לי אם היום הוא מסתיר טוב יותר או שהוא באמת משתדל בשבילי, שוב אני לא מחפשת אצלו אבל גם לא ראיתי משהו מחשיד.
בסה"כ הזוגיות הזו מלאה בבעיות ואני תוהה לעצמי אם זה משהו פתיר בכלל, כי אני לא חושבת שיגיע היום שאמשך אליו פתאום, ומתוך זה הכל נגרר...
הוא לא רוצה להיפרד, הוא מאמין בנו, הוא אוהב אותי.
לי לא קל, משערת שגם הגוף שלי דורש את שלו, כרגע זה ממש מודחק. מפחיד אותי שבאיזשהו שלב זה יגרום לי לבגוד או להתגרש בצורה מכוערת אחרי משבר כשיש לנו ויכוחים חריפים, אני שמה לב שהוא לא יודע לרסן, קשה לו לשלוט בסיטואציה ומפחיד אותי להתגרש בצורה כזו שנלכלך אחד על השני, לא מתאים לי. המצב מתוח...
אני ממש מקווה שתוכלו להאיר לי כמה דברים, אפילו לומר רק כמה מילים של מה אתם חושבים על כל ההשתפכות הזו, אני ממש אובדת עצות וכמהה להכוונה טובה