בן זוגי סובל מהתעללות נפשית מהמשפחה שלו וזה גורם לנו הרבה צער, מה לעשות?

אני בזוגיות של שנתיים וחצי ועומדת להתחתן בחודשים הקרובים. בן זוגי בן 28, בן זוג מדהים, טוב לנו ביחד ושנינו מאוד מחכים להתחתן.
הדבר העיקרי ודי היחיד שממש מפריע לי בזוגיות הוא ההתנהגות של המשפחה שלו. בהתחלה חשבתי שהם סתם מוזרים או חטטנים אבל היום אני כבר חושבת שזו ממש התנהגות רעילה ומתעללת נפשית.
היו הרבה דברים כאלה לאורך הדרך למשל שאבא שלו יכול להחרים אותו למשך שבוע אם הוא שבר צלחת. או שאחותו מחרימה אותו כבר שנה וחצי כי הוא עבר לגור איתי לטענתה מהר מדי.
אבל את הכבר בלעתי וניסיתי להיות איתם ביחסים מכבדים עד כמה שניתן.
ולכל אורך הדרך בן זוגי היה הבן והאח הכי מכבד, ולא שבר את הכלים לא משנה כמה שהתערבו לו בחיים וירדו לחייו.
אבל השיא הגיע כשהתחלנו לתכנן את החתונה.
האבא ממש התערב, למשל אנחנו רצינו חתונה ממש קטנה רק של אנשים קרובים אבל האבא שלו התערב ואמר שהוא לא מוכן שלא להזמין כל מיני חברים רחוקים שלא אני ולא בן זוגי מכירים ומעוניינים שיבואו. יש לציין שאין לנו שום תמיכה כלכלית מההורים שלו לא בחתונה ולא בשום דבר אחר. כל החתונה תצא מהכיס שלנו כזוג או מההורים שלי.
אבל הסכמנו לבקשה של האבא מתוך כבוד אליו והגדלנו את החתונה.
אחרי כן רצינו לקבוע תאריך לחתונה אבל כל תאריך שהצענו הוא עשה פרצופים ואמר תעשו מה שאתם רוצים בכעס. הוא בגדול רצה שנדחה את החתונה כמה שיותר ואנחנו התעקשנו להתחתן בתוך פחות משנה כי אנחנו כבר רוצים להתחתן.
כשיצאנו מהשיחה החלטנו לקבוע תאריך ולסגור מקום ועדכנו את שתי המשפחות.
המשפחה שלי ממש פרגנה ושמחה ותמכה. אבל האבא פשוט מאז מחרים את בן זוגי. הוא אמר שהוא לא מאמין שסגרנו תאריך בלי אישור שלו והוא פגוע עד עמקי נשמתו.
אחרי חודש של חרם מצד האב בן זוגי בא אל אביו להתנצל כי באמת חשוב לו שלום בית, למרות שאני באמת לא חושבת שעשינו משהו לא בסדר.
מאז האבא לא מוכן להגיד אם יבוא לחתונה או לא, וגם לא מוכן לתת לנו רשימת מוזמנים שרק בגללם הגדלנו את האירוע והלכנו על אולם ולא על בית כנסת קטן כמו שרצינו בהתחלה.
בן הזוג שלי ממש עמוב מזה ואני ממש מבינה אותו, וגם אותי זה ממש מדכא ומאכזב. אנחנו גם לא יודעים מה לעשות כי לא נצליח להגיע להתחייבות של מספר המוזמנים שקבענו מראש אם האבא יחליט לא לבוא ולא להביא את המוזמנים שלו, אבל מצד שני הוא גם לא אומר שלא יבוא.
בקיצור אנחנו בפלונטר שגורם לנו להרבה צער, ולא יודעים איך לצאת ממנו.