התחלתי שנה א במדיח ועקב דיכאון ומצב נפשי שוקל לפרוש אבל לא רוצה לוותר, עצות?

היי, התחלתי שנה א במדמח באוניברסיטה במרכז הארץ לפני כמעט חודשיים ועקב דיכאון ומצב נפשי שוקל לפרוש. התכוננתי לתואר וציפיתי לו במשך הרבה זמן וגם התחלתי ללמוד מראש את הקורסים של סמסטר א' והגעתי עם המון המון מוטיבציה ורצון ללמוד ולהתפתח.
בערך בשבוע השני לסמסטר חטפתי כאפה שאני יודע שעוד הרבה סטודנטים חטפו, אבל אני מרגיש שעד עכשיו אני פשוט לא מצליח להתאושש ולקום ממנה. אני מאוד מודע לעצמי, ויודע שמה שאני מרגיש זה לא רק בגלל הקושי או העומס, אני מרגיש במקום מסויים שעשיתי טעות ושכל המתמטיקה שכלולה בתואר לא מתאימה לי, המצב שלי יחסית טוב מבחינה לימודית, הוא לא גרוע וגם לא מצויין אני איפשהו באמצע.

הנקודה היא שאני מרגיש שאני באמת פשוט לא רוצה ללמוד את זה, במיוחד את הקורסים המתמטיים שהם רוב מה שלומדים כל השנה. אני מרגיש חוסר מוטיבציה קיצוני ושאני לא רוצה לעשות שום דבר שקשור לתואר או לשיעורי בית. והרבה פעמים אני מוצא את עצמי לא עושה שיעורי בית מתוך תסכול וחוסר רצון בכלל להסתכל על החומר.

המצב הזה מאוד מוזר לי, כל השנים האחרונות השקעתי המון בללמוד והייתי סקרן, עבדתי לפני התואר בתחום המחשבים ואבטחת המידע לאחר שירות צבאי שקשור לתחום המחשבים ותמיד הייתי עם מוטיבציה, חקרתי ולמדתי על המון נושאים ותחומים והשקעתי בכל מה שעשיתי ברמה הכי גבוהה שיכלתי.
אני מרגיש פשוט ההפך הגמור ממי שאני, אני לא מצליח ללמוד, מרגיש שאני לא רוצה ללמוד ושפשוט בחרתי לא נכון.

בנוסף חוזרת ועולה בי מחשבה כל הזמן לגבי זה שאני לא עושה את מה שאני באמת רוצה ואני כל הזמן מרגיש שאני מצטער על זה, התחום שאני רוצה לעסוק בו גם קשור לעולם המחשבים אך לא בהכרח צריך תואר כדי לעבוד בו או כדי להיכנס לעבודה ראשונה בתחום, גם יש לי ניסיון בתחום.
אני התחלתי את התואר כדי לפתוח דווקא את הראש לעוד כיוונים בתחום אבל אני מרגיש ממש כבוי ובלי חשק

אני מצד אחד לא רוצה לוותר כי באמת הגעתי עם המון מוטיבציה והשקעתי כדי להיכנס לתואר הזה אבל מצד שני אני מרגיש שכל יום כבר בלתי נסבל ושאני לא יכול להמשיך ללמוד עם הרגשה כזו וכמובן לא יכול לעבור תקופת מבחנים.
המשפחה מכירה את המצב ותומכת בי לחלוטין בכל בחירה שאעשה ואני מקבל גיבוי והבנה מלאה.
אני גם כל הזמן אומר לעצמי שאנסה להיות סבלני ושבסוף זה יעבור ושזה ישתפר אבל זה רק הולך ונהיה יותר גרוע

בנוסף אני מנסה לקבוע פגישות ייעוץ עם איש מקצוע מטעם האוניברסיטה כדי להתמודד עם המצב אבל הם עמוסים ואין מקום ויקח עוד כמה שבועות עד שאוכל להיפגש איתו ואני כרגע מרגיש שלא בטוח שאוכל לשרוד ולעבור את הימים הקרובים

הייתי שמח לקבל עצות מרגיש ממש אבוד ומתסוכל גם מעצמי וגם מהסיטואציה
תודה