שלום, בשנה האחרונה שחלפה השתנתי מאוד, עברתי כמה חוויות קשות ששינו את האופי שלי, ״הבגירו״ אותי, ומאז... איך נגיד? משעמם לי.
נושאי השיחה של החברים שלי לא מעניינים אותי, הם מדברים על הצעת חברות, סיגריה ראשונה ו״איזה סתומה המורה הזו״, כולכם הייתם בגיל הזה ואתם מבינים על מה אני מדברת.
אין לי נושאים משותפים עם ילדים בגילי וגם לא עם ילדים גדולים ממני, האנשים היחידים שאני נהנית לנהל שיחה איתם הם המבוגרים. איתם אני יכולה לדבר על הצבא ועל סוגי התארים ולא על ״כמה ואיפה ולמה השתכרתי מהתחת.״
הבעיה היא שאני בטוחה שאנשים מבוגרים לא נהנים כל כך להתחברה לילדות בנות שלוש עשרה, ואני לחלוטין מבינה את זה. אבל מה לעשות, אני בודדה.
עד לפני חודשיים בערך עוד היתה לי סוג של ״חברה״ או כמו אחות גדולה. היא היתה הכל בשבילי, היא עזרה בכל הקשיים ותמיד היתה שם בשבילי, אבל היא נשואה ועכשיו יש לה בן ואני לא חושבת שאת הזמן הפנוי של היא תרצה לבלות איתי.
מה אני אמורה לעשות? לחדש איתה את הקשר? אני יודעת שהיא גם אוהבת אותי גם בתור חברה וגם כמו אחות קטנה, אבל בכל שאת זה שונה, אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני ממש לא רוצה לצאת מעיקה ולקרצץ, אבל אני לא מפסיקה להתגעגע!
תגידו לי בכנות, לשמור על הקשר או לתת לה ללכת פשוט? אני מעדיפה להיות בודדה מאשר להיות ילדה קטנה ומעצבנת, אז... מה אני עושה?
תודה רבה, הדעה שלכם מאוד חשובה לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025