מיואשת מהעובדה שאני לא מצליחה להתגבר על האקס

אני והאקס שלי פרודים כבר שנה, היינו ביחד שנתיים וחצי, ואלו היו השנים היפות אך גם הקשות ביותר של חיי. הוא מהעיר שלי, למד בשכבה מעליי, הכרנו במקרה אצל חברה שלי, וכבר בפעם השנייה שנפגשנו לבד ידעתי שאני מאוהבת בו. התאהבתי בטירוף, טירוף שרק ילדה בת 16 יכולה להרגיש בפעם הראשונה. היינו בלתי נפרדים, 24 שעות ביחד, ישנים ביחד, קמים ביחד, אוכלים ביחד, מתקלחים ביחד, הייתי מתקשרת אליו כשהוא היה בשירותים ואני בחדר, פשוט לא יכולנו לנשום אחד בלי השניה. אבל הוא הכאיב לי, הוא הכאיב לי המון. הוא בגד בי, ושיקר לי בלי סוף, ובאיזשהו שלב מרוב שהקשר שלנו הפך לאובססיבי וחולני, הוא התחיל גם להיות אגרסיבי כלפי, לתפוס אותי בחוזק, לקלל אותי ולאיים עליי, והרגשתי שאני פשוט נעה בין החיים למוות. לא ידעתי מה עדיף, לחיות איתו או למות בלעדיו. החיים שלי סבבו סביבו, בכל פרידה ניסיתי להתאבד או שירדתי 8 קילו בשבועיים מרוב שהייתי בדיכאון.. היה לי קשה. אחרי שנתיים וחצי של אהבה חולנית, סיימתי את זה. אבל זה לא באמת הסתיים שם, כי גם אחרי הפרידה היינו נפגשים, ושוכבים, וישנים ביחד, ומטיילים ביחד, ויוצאים לאכול ביחד, וכל זה כשאנחנו מודעים לעובדה שאנחנו פרודים. אני, שקשורה אליו בכל נבכי נשמתי, כן, אפילו אחרי מה שעברתי איתו, לא יכלתי לקבל את העובדה שהוא עובר הלאה, מתחיל להיפגש עם בחורות, לשכב איתן, להביא אותן הביתה, פשוט סירבתי להאמין, עד שגיליתי את זה בעצמי יום אחד בצורה אכזרית.
נרגענו עם הפגישות, משהו כמו שלושה חודשים הפסקנו. לא מזמן חידשנו את הקשר, למטרה ידידותית רק, כי אני לא מאמינה שבאמת אפשר להתנתק ממישהו שהיה כל העולם שלך. ובנתיים זה מסתדר באופן הזה, אבל אני פשוט לא מצליחה להמשיך. אני מאוהבת בו עדיין, אני מדמיינת אותו איתי בלילה מחבק אותי, אני משחזרת את הרגעים הכי יפים שלנו ובוכה, ואני פשוט מרגישה שאיבדתי את אהבת חיי.
עכשיו, למה אני פונה כאן לעזרה? כי אני כבר אובדת עצות. ניסיתי הכל.
להתנתק ממנו, לצאת לבלות, למצוא תחביבים שיעסיקו אותי, לצאת לדייטים, לדבר על זה עם פסיכולוג, לכתוב על זה שירים וסיפורים ויומן אישי ומה לא, אני פשוט ניסיתי הכל.
עברה שנה ואני מפחדת שככל שהזמן עובר זה פחות ופחות משחרר אותי. מה לעזאזל אני יכולה לעשות שכבר לא ניסיתי?