דימוי עצמי נמוך ומציאות שדופקת לי את החיים

אני עוד מעט בן 25, סובל מחרדות ודיכאון, אני כבר שנים בבית כמעט ולא יוצא, לא עובד, בלי חיי חברה, רק עם המשפחה בבית. יש מספר סיבות לזה, בין היתר גם טראומות מסוימות וכו׳. אני כרגע נמצא במצב שאני מטופל אצל פסיכולוגית ופסיכיאטר ומסל השיקום נתנו לי חונך, אני אמור להתחיל בקרוב. אבל אחת הסיבות שאני נמנע מאוד ולא רוצה לצאת לעולם בחוץ זה בין היתר בגלל גודל האיבר מין שלי, יש לי איבר קטן מהממוצע, באיזור ה11 ס״מ.

אני מודע לזה שאם אצא לחיים רגילים, בין היתר אפגש עם נשים אבל ככל הנראה אתרחק ולא אצור שום קשר שהוא רומנטי או שעלול להוביל ליחסים. והסיבה היא בגלל הדימוי העצמי הנמוך שיש לי בגלל הנראות שלי, בין אם זה המשקל הגבוה שממנו סבלתי רוב חיי ובין אם זה גודל האיבר. אך, את עניין המשקל אפשר לפתור, את העניין השני לא. ואני לא צריך שתגידו לי ש״גודל לא קובע״ וכל מיני דברים כאלה. זה בולשיט, נשים כן מסתכלות על הגודל. ושמעתי כבר על גברים שנשים עשו מהם צחוק ואף סיפרו לאנשים אחרים או לחברות שלהן על הגודל. זאת המציאות וזה לא משהו שאפשר להתחמק ממנו.

ולפני שתגידו לי הממוצע הוא 13 ס״מ וכו׳, זה גם בולשיט, זה מרגיש ונראה שזה יותר מזה. אבל זה לא משנה כמה הממוצע וכו׳ אם אנשים ונשים עושים מזה צחוק ונשים לא מעוניינות בגברים עם קטן וזה מוריד להן וכו׳ וכו׳.

לא רוצה להתמודד עם זה, לא רוצה לחוות נשים שצוחקות עלי ומבזות אותי. למה אני צריך ונאלץ לחיות עם זה? זה מכביד עלי המון, לא בא לי לצאת החוצה, לא בא לי להיפגש עם אנשים, לא רוצה להרגיש מושפל. זה מביא אותי לתהיות של מה שווה לחיות בצורה כזאת? למה אני צריך להרגיש בודד ולא ליצור קשרים עם נשים בגלל משהו שאני לא יכול לשנות? אני מרגיש כאילו נגזר עלי להישאר בודד. כל הזמן מסתובב לי בראש שנשים לא יאהבו אותי בגלל זה, שכל הזמן ישפטו אותי על זה וגם אם מישהי כן תרצה אז היא כל הזמן תפזול החוצה..

וזה לא רק נשים, אני מתבייש גם להיות ליד גברים עם תחתונים או להשתין ליד דברים שמידי פעם קורים בשביל שלא יעשו ממני צחוק. ואתם בטח גם תגידו, ״אל תדאג, תהיה אישה שבטח תאהב אותך כמו שאתה, תמצא את האחת הנכונה״ וכו׳ וכו׳, הכל טוב ויפה אבל עד שאמצא אותה, כל השפלות, בזיונות וכו׳ אצטרך לעבור בדרך?.

אין חשק לחיות. אני כל הזמן בורח מהמציאות, מהחיים בחוץ. קשה לי נפשית להתמודד עם כל זה. מרגיש כאילו זה או להישאר בודד או להתאבד. איך אפשר לחיות בחיים האלה, מרגיש כאילו החיים האלה לא נועדו עבורי ואני לא שייך לחיים האלה. אנשים בחוץ נהנים וחיים ויוצרים חוויות וחיי חברה ואני תקוע כמו מטומטם בבית.

מצטער על החפירה, אבל הייתי חייב לפרוק מה שיושב לי על הלב.