רואה כאלו שההורים סידרו להם את החיים וקשה לי עם זה שנולדתי למשפחה חלשה,מה דעתכם?

נתחיל מהסוף... לדעתי זה שמישהו
"השיג את הדברים בכוחות עצמו" או..
"נגד כול הסיכויים הצליח" תכלס אני מפרש את זה כבזבוז זמן שחבל שבן אדם צריך כמה שנים לקרוע את התחת ו.. שורה תחתונה לא באמת מעניין אישה לפחות לא את האישה הצעירה של ימינו אם מישהו הצליח בכוחות עצמו או שלא... מעניין אותה תכלס תראה את הכסף. ונמשיך... אם יהיו כאן נשים שיגידו "לא כול הנשים מעניין אותן כסף" אז לוודאי שאלו הנשים שאין עליהן ביקוש... אחת שכול הזמן מתחילים איתה עשירים ובטח אחרי שהייתה בקשר עם אחד כזה תקופה לא תשתנמך. עכשיו אני... שנולדתי להורים דיי בעייתים בסגנון התרבות המזרחית הברבי של: "אחרי הצבא תתחיל את החיים" לא חסכו בשבילי גם לא 10 אגורות, לא עניין אותם בתור ילד אם אני לומד בכלל... לא התעניינו גם מבחינת מה הם החלומות שלי או השאיפות שלי... כאילו ממש מגיל הילדות הצעיר ידעתי את זה בתוך התת מודע שאני בעצם לבד בעולם. עכשיו אני רואה כול מיני אנשים בגילי שהיכרתי לאורך התחנות בחיים ואני רואה עד כמה ההורים שלהם הצילו אותם מאבדון. דוגמא ראשונה: מישהו שבתור ילד הוא היה תלמיד מצטיין אפילו חנון, עד שבאיזה גיל 12 "אכל סיבוב" והשתנה ב180 מעלות והפך להיות ערס שהולך מכות ומסתבך. אפילו היה במעצרים ובמעצרי בית, תיקים במשטרה.. עכשיו אני זוכר שבעיר הולדתי יכל להתקבל לתיכון רק מי שהיה לו א' בהתנהגות והוא היה לו ד' עכשיו הוא היה בטוח שהוא יתקבל...עד היום אני זוכר שהוא אמר לי: "אני מאמין שאני אתקבל, אל תיעלב אבל רואים את אבא שלי שהוא בדרגה של קצין בכיר בצבא וההורים שלי נשואים ואנחנו חיים בוילה בשכונה חדשה" לבסוף מנהל התיכון הזה שבאמת היה אדם ישר לא קיבל אותו למרות כול הפוליטיקות שאבא שלו ניסה לעשות ועם קשרים מתוך העירייה... אני לא יודע איך להסביר את זה אבל פשוט הרגשתי שהצדק נעשה. אבל... כידוע החיים נמשכים לאחר בית הספר.. לאחר שצה"ל לא הסכים לגייס אותו ואבא שלו הבין שאם הוא לא ימצא בשבילו תעסוקה הוא ילך לאיבוד אז פתח לו עסק..כשבפועל אבא שלו עצמו ניהל אותו הרבה שנים עד שהוא צבר ניסיון... גם קנו לו דירה מודרנית וחדשה... והוא התחתן עם פרחה מזרחייה שכמובן מעניין אותן הכסף תכלס. עכשיו כאילו... אני רואה שתכלס הכסף קובע... לא משנה כמה תסובבו את זה שורה תחתונה זה ככה. מישהו נוסף שהוא לעומת השני ממש דפ"ר הוא "הסמנכ"ל" בעסק שלו אבא שלו...וגם קנו לו דירה חדשה והתחתן עם פרחה. ואני רואה את עצמי עם כול הקשיים שעברתי עד היום... שהיו נשים שגם העירו לי על זה של למה אני נוסע באוטו שנת 2010 או למה קניתי דירה ישנה... כמובן שאני מקווה שיתקדם עם פינוי בינוי ורציתי להישאר במרכז הארץ. אני חושב שאני יחסית אדם טוב...אני לאורך השנים עזרתי לאנשים שהיו להם קשיים חברתיים, לא גנבתי, לא אדם אלים, לא התעסקתי בחיים עם נשים נשואות וכאלה. עבדתי גם מאוד קשה כשהיה צריך... ולבסוף לבסוף לבסוף... אלו שנולדו להורים הנכונים אז הגישו להם את הכול ושורה תחתונה הם שמים זין עליי. אז מכאן כבר התחלתי לראות את החיים מנקודת ראייה שונה ובגדול הפכתי להיות אדם שכבר לא אוהב אנשים ובעיקר נשים... אז מה דעתכם?