מרגיש אבוד ובדידות זוגית קיצונית, איך להתמודד?

אנסה לחלק את זה לחלקים פשוטים, אולי יהיו חפירות בהמשך הפוסט. אשמח בעיקר לעצות ותמיכה מאנשים בוגרים או כאלה שעברו כמה דברים בחייהם

עליי בקצרה: בחור ממוצע אני מניח, נראה סבבה לדעתי, כן קיבלתי מחמאות מבנות ואנשים אבל אני לא "נדרף", לפעמים חסר ביטחון, תחומי עניין של חננה:ציור מקצועי, משחקי מחשב, וקצת כושר, ועוד. יש ימים שאני יכול להיות די משעשע ומצחיק, יכולות חברתיות לא משהו, ואני בחור די לחוץ, והטריגר ללחץ ידוע לי ואפרט עליו בהמשך.

מצבי כרגע: אחרי שחרור משירות צבאי מלא בתור ג'ובניק, מאוד אהבתי את תפקידי, למדתי ממנו המון, בין אם זה אחריות, סדר, אקסל, ועוד, הכרתי חברים, הצלחתי לעבוד על כישורים חברתיים מסויימים, וחוויתי חוויות שאני מאוד שמח שחוויתי. והשתחררתי לפני חודשיים, וכן התגייסתי מאוחר. כרגע בקורס פסיכומטרי, ומכוון ללימודים אקדמאיים בזמן הקרוב.

ועכשיו לדברים שמטרידים אותי
נושא א, והכי מטריד:
אתחיל מהמצב החברתי שלי, חברים יש לי מספיק. אבל העניין הזוגי, הוא בהחלט בקרשים אצלי. הפעם האחרונה שבה היה לי משהו רומנטי עם מישהי היה בגיל 18, ומאז כלום.
ואת האמת, אני אפילו לא יודע ממה להתחיל, אבל אני מרגיש כאילו אני אפס בבניית קשר רומנטי, אני לא יודע איך להתחיל עם מישהי, ולא יודע לפלרטט, למרות שתיאורטית הדבר אמור להיות מאוד קל, כולה תיגש תפתח שיחה ותציע.

אני לא זוכר כבר איך הצלחתי אז בגיל 18 לבנות משהו, אמנם לזמן קצר אבל בכל זאת.
עכשיו, גם כל תקופת הצבא, וגם עכשיו, אני מנסה לעשות הכל כדי לצאת מאיזור הנוחות, ואני מפתח שיחות עם בנות, אבל מרגיש כאילו זה לא מוביל לכלום.
גם לאחר שאני מתעניין, וגם לאחר שיש איזו שיחה נחמדה, זה נתקע.

לדוגמא עכשיו בקורס הפסיכומטרי, כשהקורס התחיל ניסיתי להכיר שם את כולם, בנים ובנות, והייתה מישהי שהייתה נראית טוב בעיניי ואמרתי זו ההזדמנות.
ניגשתי, הצגתי את עצמי, היא הציגה את עצמה, לחיצות ידיים ושיחה קלילה, אבל כן הרגשתי שהייתי לחוץ באותו זמן, והתקשיתי מעט לשמור על קשר עין.

ואז יום למחרת כאילו כלום לא קרה, היא מגיעה ואני שואל לשלומה, אומרת לי "בסדר" ושום התעניינות בחזרה.
מה עליי לעשות? מה אני עושה לא נכון שאפילו לשלומי הגברת לא מתעניינת? ניסיתי אפליקציות הכירויות וזה בחיים לא עבד לי. איפה עוד אפשר להכיר במציאות?
ודרך אגב, כמובן שהיו לי עוד אינטרקציות עם בנות חוץ ממנה, אבל אף פעם לא הרגשתי שזה התקדם, או שהיה פוטנציאל לזה, או שהבחורה הביעה בי התעניינות יתר.

לסיכום נושא א', אני פשוט מרגיש שאני מפספס משהו בקשר הבין אישי ביני לבין בחורות, כאילו אני "בנוי" אחרת? מרגיש כאילו שגברים אחרים שהולך להם בתחום הרומנטי רואים איזה משהו ומבינים אותו, ואני פשוט לא מבין אותו.


נושא ב, פחות מטריד:
איך להתמודד עם השחרור? אחרי שירות צבאי שכל כך אהבתי, תפקיד שהרגשתי משמעותי בו, אנשים שאהבתי, מפקדת בדרגה גבוהה שהייתה בשבילי כמו אמא והייתה לי כתף תומכת בכל מצב, איך להמשיך הלאה? ולא, קבע ממש לא בא בחשבון, לא רוצה לשים מדים יותר ולא מסתדר עם התוכניות שלי.

בכל אופן, מרגיש שכל עבודה ממוצעת בשוק לא שווה את זמני בכלל עם היכולות שלמדתי, או שהעבודה נותנת תנאים של יהודים במצריים תחת פרעה. אני יודע אקסל ברמה מעל הממוצעת ומרגיש שאני יכול להיות יותר מסתם מלצר או נציג שירות טלפוני.


נושא ג, הסיבה ללחץ:
ובכן, פורנו זו הסיבה. מרגיש שהדבר הזה דפק לי את החיים. אתן רקע קטן:
לפורנו נחשפתי בערך בגיל 13, ומאז התחלתי לצפות בזה כל ערב עד גיל 17, סוף גיל 17 נפל לי האסימון שיש משהו שאני צריך לשנות בחיים, וזה פורנו. התחלתי לעבוד על זה לא מעט וגם שמתי לב לאיזה דברים זה גורם לי. לחץ, חרדות, והלחץ מגיע עד למצב שאני שוחק שיניים מתוך שינה בלילה.

עכשיו, המצב כיום משמעותית יותר טוב ממה שהוא היה פעם, ואני לא הייתי מגדיר את עצמי כמכור, אבל המטרה שלי היא למחוק את הדבר הזה לגמריי מחיי, אבל אני כל פעם נופל. עכשיו, איך אני באמת יודע שזה פורנו? כי שמתי לב כמה טוב הרגשתי עם עצמי וכמה יותר זורם וקליל הייתי בסביבה של אנשים כשהצלחתי להחזיק כמה חודשים בלי זה.

אבל הדבר הזה לפעמים חזק ממני, ויש מקרים שבהם אני צופה בפורנו לאיו דווקא בשביל פורקן מיני, אלא סתם כ"שחטה" שלפעמים מרגיעה אם עבר עליי יום לחוץ, למרות שהשחטה הזאתי דופקת אותי לאיזה חודש.


ולסיכום, אני מרגיש שבאמת הבעיה העיקרית אצלי היא הפורנו, כי בתקופות שהצלחתי להחזיק יפה בלי זה, הרגשתי שאני הרבה יותר הבן אדם שהייתי רוצה להיות, משוחרר יותר, עם יותר ביטחון עצמי, והרגשתי גם שהשיחות שלי עם בנות יותר קלילות ונחמדות באותה תקופה.

וזה מצבי. אשמח לעזרה, עצה, ואם יש מישהי או מישהו שמוכן ללוות אותי בדרכי בעזרת אפילו סתם התכתבות באיזו אפליקציה או מייל או משהו, מרגיש שאולי זו תהיה הדחיפה האחרונה שלי ללהיות חופשי מהמצב שאליו נקלעתי