האחיינית צועקת ואחותי מאשימה אותי!

אני כותבת את זה ואני מאוד עצובה ומתוסכלת.. גם רועדת מרוב פחד ועצבים.
אחותי היא אם חד הורית צעירה, הבת שלה בקרוב בת 4, ילדה מאוד חכמה.
אני ואחותי אף פעם לא הסתדרנו גם כשהיא הייתה גרה כאן איתי ועם ההורים כל ההיריון וגם אחרי הלידה.
אנחנו גרים בדירה של 3 חדרים, וזה היה סיוט בשבילי. לא היה לי אף פעם פרטיות, בכל פעם הייתי צריכה לצאת מהחדר כדי לתת לה להרדים את הילדה או אם היא רוצה לדבר בפרטיות בפלאפון. תמיד הייתי צריכה לעזוב את הדברים שלי ולעזור לה בכל מה שהיא צריכה, וזה היה כל 5 דקות.. זה היה ממש אבל ממש מעצבן.
היא עברה דירה לפני שנתיים בערך והיא גרה שם לבד. האבא של הילדה בא לפעמים לראות אותה.
היחסים שלי עם אחיינית שלי לא ממש טובים.. לפעמים אני מתנהגת כמו ילדה קטנה איתה בגלל שאין לי סבלנות לילדים כמוהה. היא סוג הילדים הקשים, היא כמו 10 ילדים.
למשל אם היא יושבת במקום שאני יושבת בו בשולחן שבת, והיא יודעת ששם אני תמיד יושבת. בכוונה היא תבוא ותשב שם כדי לעצבן אותי. ויש לה את המבט הזה "קדימה תצעקי עלי ונראה מה אמא שלי תעשה לך"
בפעם הראשונה אני אומרת לה יפה שתשב במקום שלה והיא לא שומעת ואני הולכת למקום אחר עצבנית, בלי לצעוק עליה. מי שמסתכל רואה שהתגובה שלי לא דוגמה יפה לילד.. את זה אני יודעת.
אני לא אוהבת לדבר אליה בפינוק כמו "בואי בובה, מה שלומך מתוקה" אני מדברת אליה יפה כמו שצריך אבל לא כמו תינוקת, ואת זה אמא שלה לא אוהבת.
אני מתעצבנת עליה מהר, כי כל מה שהיא עושה לי זה בכוונה. כשאני יושנת בחדר, היא פותחת את הדלת ומשחקת ברעש וכשהיא יוצאת היא לא סוגרת אחריה את הדלת.
אחרי שאני מבקשת היא סוגרת אבל שוב פותחת. בקיצור בכל פעם שהיא מעצבנת אותי אני פשוט לא יכולה לשלוט בכעס וצועקת "דיי !" אחותי מתעצבנת מזה וצועקת עלי בחזרה ואז יש ריב, וכשאני אומרת לה שכל מה שהילדה שלה עושה זה בכוונה בשביל להרגיז אותי, היא אומרת שזה לא נכון ושזה בכלל ההורמונים שלי ושאני לא נורמלית.. וממשיכה לרדת עלי כאילו שהיא ראתה מה הילדה שלה עשתה לפני שהיא דיברה.
בפעם האחרונה שהיא הייתה כאן זה היה אתמול ביום שבת, והיום כשאחותי באה לבית היא אמרה בקול תוקף "את יודעת מה ליאל (שם בדוי) עשתה בבית של סבתא שלה בגללך ?" וישר התעצבני ואמרתי למה בגללי ואז היא אמרה, היא צעקה ודיברה לא יפה וזה בגללך בגלל שאת צועקת. ואז היא אמרה שהאבא של הילדה שמע שאני צועקת עליה לפעמים והוא אמר "עוד פעם היא צועקת עליה, מה היא רוצה שאני אבוא אליה ?"
ושלא תבינו לא נכון, אני לא צועקת עליה כל היום או צועקת בלי סיבה. אני תמיד בשקט בחדר ולא מתייחסת למה שהיא עושה. כשהיא מדברת איתי אני מדברת איתה יפה כמו שצריך, ובפעם האחרונה שהיא הייתה כאן לא צעקתי עליה בכלל. הייתי עם אחותי הבכורה בחדר ורוב הזמן ישנתי. אבל היא עדיין מאשימה אותי.
אמרתי לה למה אני צועקת, אמרתי לה שהיא צובטת וזורקת דברים ועושה הכל בכוונה בשביל לעצבן אותי, ואז לראות איך כולם צועקים עליי. אבל היא נגדי ולא רוצה לשמוע, תמיד מצדיקה את הבת שלה.. ופשוט נמאס לי שהיא מאשימה אותי.
היא כל היום צועקת עליה אם היא לא מקשיבה לה.. צורחת עליה אפילו ואז היא אומרת שהיא מחנכת אותה וזה לא אותו דבר.
אני לא יכולה שהיא תכעס עלי ותאשים אותי יותר ועוד לשמוע את החבר שלה מלכלך עלי בצורה כזאת.
זה פוגע בי ואני לא אשמה שהיא נדבקת אלי ומנסה להוציא תשומת לב בדרך שכזאת..

אני יודעת שזה לא בסדר מה שאני עושה אבל איך אני יכולה להשתנות ?
אתם יכולים בבקשה לעזור לי ?