זה לא היה מישהו שהמשפחה שלי התלהבה ממנו. ובכל זאת, לאורך הקיץ האחרון נפגשתי איתו. כששאלו אותי לאן אני הולכת, אמרתי לחברה. בסוף הוא ואני סוג של נפרדנו, אבל זה לא העניין. כל פעם שאמא שלי אומרת לי שאני אדם טוב או שיש ביני לבינה תקשורת פתוחה, אני מתביישת בעצמי מאוד. היא לא יודעת שנפגשתי איתו לאורך הקיץ. היא לא יודעת שהוא המזמוז הראשון שלי, ואני בספק אם זה יתקבל יפה. מה שחשוב באמת אבל, זה שאני מסתירה. אם זה יתגלה מתישהו, זה יהיה חתיכת משבר אמון. תכננתי להשאיר את זה בפנים, כלקח ללמוד, אבל מדי פעם אני תוהה מה לעשות. אולי לספר? אבל אז אני ממש מפחדת מזה ומההשלכות, זה יהיה קרע שיהיה קשה לאחות. בינתיים שוב, אני פשוט מזכירה את זה לעצמי כסיפור עם מוסר השכל, לא לעשות דברים כאלה בסודיות ושקריות כזאת, ואני מתכננת שזה יהיה הסוד היחיד שאקח איתי לקבר. אבל אני בדילמה אם כדאי שזה ישאר סוד. ההורים שלי דתיים. וגם האחיות שלי. ואף אחד מהם לא יסמוך עליי יותר, למרות שרוב מה שאני אומרת נכון. אני לא צריכה הטפת מוסר או הלקאה מילולית דיגיטלית בתגובות. אני צריכה פתרון מנומק שלא יעשה לי רע על הנשמה, גם ככה אני מרגישה חרא עם שמירת הסוד הזה. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025