בעלי לא מתעניין בי מינית! מה לעשות?

אני ובעלי שמונה שנים יחד
אני בהריון חודש שישי, הריון ראשון.
אחרי תקופה שרצינו וניסינו וזו הייתה תקופה לא פשוטה לשנינו, הניסיונות הטכניים להכנס להריון.
אני מרגישה בשיא שלי! החזה גדל, שומרת על משקל, הבטן גדלה וזה סקסי לי ברמות! מחמיאים לי הרבה ואומרים שההריון רק מייפה אותי.
אבל בעלי לא מסתכל לכיוון שלי, לא יוזם, שוכבים פעם בשבוע במקרה הטוב ובכל הפעמים שאנחנו שוכבים או שזה בא ממני או שזה לא בא, כשזה בא ממנו זה כדי לרצות אותי ולא כי הוא רוצה.
וגם כשזה בא ממני יש לו בעיות לפעמים לוקח לו זמן להיות חרמן כלומר לוקח זמן עד שעומד לו

לפעמים אפילו הצעתי לשים פורנו בהתחלה כדי לעורר אותו וזה תמיד עובד, הרבה יותר ממה שמתגרה ממני. אבל אי אפשר לשים לו כל הזמן נשים אחרות כדי שיתגרה.
אני גם לא מרגישה שבא לי כל היום לבוא אליו בבייבידול ולנסות לגרות אותו כשאני מרגישה דחויה! המתג של החרמנות של הבחור נכבה
הוא לא בוגד אני יודעת את זה במאה אחוז, תמיד יודעת איפה הוא נמצא ובא מיד מהעבודה הביתה, אין לו קשר עם בנות
הוא אומר לי שאני יפה ומחמיא לי הרבה, אני חושבת שהוא כן רואה את היופי שלי, אבל לא יוזם יחסי מין
בעבר לא היו לנו בעיות כאלה. תמיד היינו זוג מיני ושמח.
אמנם הבעיות החלו מאז שניסינו להכנס להריון הוא אמר שהרגיש ״תורם זרע״ אבל עבר זמן, נקלטתי.. וגם אם ניסינו וזה היה טכני לתקופה אני לא מבינה מה הבעיה אנחנו זוג כל כך הרבה שנים וברור שהכוונה שלי היא לא שיהיה תורם זרע אלא אב ילדיי וזה דבר שמגיע רק מתוך אהבה גדולה
ניסיתי לדבר איתו על זה אבל כל שיחה כזו רק מייצרת בינינו ריחוק, אני מנסה להכיל אבל זה כבר ככה חודשים רבים, אני בשיא החרמנות שלי ואני מחזיקה את זה בבטן כל הזמן, לא מסופקת, בתחושה של דחייה
, כולם אומרים לי כמה אני יפה ובא לי להגיד להם כן אבל בעלי לא מסתכל עליי בכלל אז מה זה שווה? ואני לא יכולה שלא לחשוב שאולי זה בגללי, אולי אני לא יפה בעיניו, לא מושכת, אולי נמאס לו
אני עושה מאמצים להיות אישה טובה בשבילו, אני מנסה להיות סבלנית, אני אופטימית ומפרגנת לו, אני לא מושלמת אבל אני לא מבינה למה הדחייה שלו ממני מבחינה מינית. הוא מאוד מתוסכל מהמצב אבל גם לא עושה שום דבר כדי לפתור את זה
ברור שגירושים זה לא דבר שבא בחשבון וברור שאני רוצה להיות איתו באש ובמים אבל כל כך הרבה זמן להיות דחויה מעלה בי תחושות קשות, חוסר ביטחון, וגם כעס כלפיו, הסבלנות שלי כבר יורדת וזה קשה מאוד. לפעמים אני חושבת על זה, בוכה קצת, ומעבירה את זה.. אבל לא בא לי לחיות ככה