הוא השאיר אותי בהלם, מהדבר הכי חשוב בחייו אני מרגישה כלום ושום דבר, איך להתמודד?

טוב אנשים יקרים אני חייבת להתייעץ איתכם על משהו או אולי לפרוק לא יודעת
לפני כמה חודשים אני והאקס שלי נפרדנו יצאנו כמעט חמישה חודשים, פעם ראשונה שהתאהבתי בחיים ועוד בעוצמות כאלה ענקיות
לפניו הייתי בזוגיות של שש שנים אבל לא הייתה שם אפילו אהבה קרובה כמו לאקס האחרון של החמישה חודשים
הכרתי אותו שהייתי בנופש, התאהבתי בו אבל היו בו כל כך הרבה חסרונות או פערים עבורי לפחות :
1. גרוש ועוד בגירושים מכוערים עם ילד, אני רווקה בת 23
2. שומר שבת ואני לא שומרת
3. גרים בקצוות הארץ הוא בצפון ואני בדרום , הוא לא מוכן למצוא מיקום שיהיה באמצע של שנינו אלא רק שאני אבוא לעיר שלו בגלל כל המורכבות עם זה שיש לו ילדה
4. בחור עם אופי חסכוני הנוטה לקמצן , לא הרגשתי איתו בנוח להזמין מה שבא לי במסעדה ולא הייתה לו יד רחבה, היו לו סממנים של קמצן ואני הבחורה שהכי פזרנית עם לב רחב שיש
התאהבתי בו כי הוא היה לי חבר נפש, בן אדם כזה שקורא אותי ממבט, שמהקול שלי מבחין שמשהו בי לא בסדר, זה היה חיבור נפש שאני לא יכולה לתאר, פעם ראשונה בחיים שבכל סיטואציה הוא הבן אדם היחיד שבא לי להתקשר ולשתף אותו, הדעה שאני חייבת ליישם בכל מקרה שקורה לי בחיים, בן אדם פשוט חד חכם ומבריק, עם אינטיליגנציה ריגשית כזו שלא ידעתי שקיימת ועוד בגבר, תוסיפו לו את התואר החבר הכי טוב שלי..
הוא נתן לי להרגיש שאני כל העולם שלו, אמר לי שהוא לא אהב ככה בחיים, תמיד תמיד שם אותי מקום ראשון למרות כל המורכבויות והסטטוס שלו, והרגשתי מאושרת שיש לי אותו.
לבסוף נפרדנו אחרי חמישה חודשים, המרחק הכריע, הוא רצה שאעבור לצפון כי הוא גרוש ולא יכול להתרחק הרבה, ואני לא ראיתי את עצמי מקריבה כל כך הרבה ועוד במצב שאני באה ״נקייה עם דף חלק״ בעוד שהוא בא עם תיק כזה גדול עבור רווקה בת 23 .
מאז הפרידה עברה קצת יותר מחצי שנה במהלכה לא נפגשנו רק דיברנו בטלפון, במהלך החצי שנה הזאת גם אני וגם הוא יצאנו עם אנשים שונים אבל הוא תמיד דאג לשמר את הקשר טלפונית, תמיד אמר לי שהוא ייתן לי זמן להבין שהוא האחד שלי וזה הזיווג שלנו, תמיד התקשר וכמו כל הפעמים כל שיחה שלנו התגלגלה לשלוש שעות בטלפון כי איך אפשר להסביר את החיבור הזה??
הקשר הפך לחברי והיינו משתפים אחד את השנייה בדייטים חדשים, בגברים או נשים שהיינו יוצאים איתם וממש משתפים אחד את השנייה כמו מזוכיסטים..
למרות שהקשר הפך לחברי תמיד תמיד השוויתי כל דייט או בחור שהתחלתי לדבר איתו לאקס וניסיתי למצוא איזו שהיא נקודת דמיון אחת קטנה..
עד שלפני שבועיים ראיתי אותו באירוע פעם ראשונה אחרי חצי שנה, בסוף האירוע יצא מצב שחזרתי אליו הביתה וקרה מה שקרה.
אני לתומי חשבתי שהמשכתי הלאה, שהרגש לא קיים, שאנחנו חברים טובים וזה אפשרי להיות בקשר עם האקס גם אם הייתה אהבה כזאת גדולה.
חשבתי שגם אם נשכב זה לא יעשה לי כלום הרי התקדמתי ואנחנו חברים לא?
אבל ההפך הוא הנכון, הרגש חזר לי ולא רק שחזר הוא חזר בעוצמה יותר חזקה מהפעם הראשונה.
במהלך האקט פשוט התחלתי לבכות, עיכלתי שהרגש קיים בי בעוצמה חזקה וכל מה שעשיתי כל הזמן הזה היה להדחיק..
אני רוצה שתבינו במהלך כל החצי שנה האקס הוא זה שטיפטף לי ברמיזות שבאיזשהו זמן ייפול לי האסימון שאני והוא זה הזיווג המדוייק, שהטוב ביותר מתחת לאף שלי, ותמיד תמיד חותר לכך שאם ארצה לחזור הוא פה, ושאל אם אני מוכנה לנסות שוב
האקס הגיב בהלם לבכי שלי ולא הבין מאיפה הוא בא, הסברתי לו שכנראה זה הציף בי משהו וקיים בי רגש עדיין, הרגשתי בתוך תוכי שהפרץ אהבה שקיים בי לא קיים גם בו, הוא לא הסתכל עליי באותו מבט, כשהיינו בזוגיות האהבה הייתה ניכרת לו רק מהעיניים, וששכבנו אחרי חצי שנה בנפרד ידעתי לזהות שהוא פשוט נמשך אליי מאוד ובגלל זה הוא לא התנגד לסיטואציה.
ניהלנו שיחה והוא שאל אותי אם אני רוצה לנסות שוב, שהפעם נמצא פתרון למרחק והוא יתגמש על פתרון נוח ומיקום המוסכם על ידי שנינו, לא צפון ולא דרום אלא אמצע, דיברנו והסכמנו על כך, מהרגע שנפגשנו דיברנו שבועיים בטלפון מבלי להפגש עקב אילוצים וקבענו שאבוא אליו לשבוע,
במהלך השבועיים האלה היינו רבים הרבה גם כמו בעבר כי פשוט המרחק באמת באמת מייאש אותנו, אז מידי יומיים הייתי מרימה ידיים או הוא והקשר כבר היה יותר רופף ולא במצב של ״נלחמים עליו״
זה פשוט מתסכל לנהל קשר מרחוק ועוד קשר שהוא ״במבחן״ כשרוצים לתת הזדמנות שנייה.
אבל אני בחורה מאוד חדה, הרגשתי שהאקס שלי נאחז בזיכרון מהעבר, שמה שהוא הרגיש אז והאהבה הגדולה שהייתה לו בעיניים פשוט לא קיימים כבר, שהוא לא מלא ברגש כמו שהיה לו ובסדר אני מבינה עברה חצי שנה, הייתה לי תקווה שברגע שנפגש הכל יחזור לקדמותו והאקס שלי יחזור שוב לאותה רמת רגש.
הגענו ליום המפגש, נסעתי בשבילו 5 שעות ברכב על מנת לראות אותו, איך שהגעתי הרגשתי שהלהט הוא לא אותו להט מצידו, שכבנו אבל אם פעם הייתי מרגישה שהיינו עושים אהבה, זה היה סתם סקס בשביל פורקן, לא הרגשתי שהוא התרגש לראות אותי, לא הרגשתי שהוא אוהב אותי, הרגשתי שכל התכנון שלו לגבי המיקום שנעבור אליו, לגבי העתיד שלנו הוא בהתבסס על הרגשות שהוא הרגיש כשעוד היינו ביחד
השיא היה שאחרי האקט ישבנו אכלנו, הוא לא נגע בי ולא ניסה לקרב אותי אליו, לא היה שום מגע, שום יחס מיוחד ופשוט קרירות.
עלינו לישון והוא פשוט נרדם כשהוא מרוחק ממני ואין בנינו אינטרקציה פיזית של זוג, הרגשתי כזאת מושפלת וקטנה שעשיתי נסיעה של 5 שעות עבור מישהו שכנראה הרגש אצלו דעך, ארזתי את כל הדברים שלי לאוטו בזמן שהוא ישן ופשוט הערתי את האקס שלי לנעול את הדלת, הוא היה בהלם מתוך שינה ושאל אותי מה קרה? לא הגבתי בדרמתיות אלא אמרתי לו הכל בסדר, אני יודעת שאתה כבר לא שם, אין לי מה להישאר פה, כל מה שהיה לו לענות לי זה ״מה בגלל שנרדמתי? וגם למה ללכת עכשיו בשתיים בלילה ולא לחכות לבוקר?״
״את מסוגלת לנהוג עכשיו?
התשובה שלו עוד יותר גרמה לי להבין שאני חייבת לעוף לו מהבית ויפה שעה אחת קודם, פשוט לא האמנתי שאותו בן אדם שהיה מסתכל עליי באהבה מתפרצת, שהיה נלחם עליי פעם כמו משוגע, שהייתי מוכנה לבסוף כן להקריב עבורו למרות הרקע שלו, פשוט הגיב ככה ובנוסף וויתר עליי בלי להניד עפעף
כן כן אותו בחור שאהב אותי בצורה מטורפת, הלכתי משם ואמרתי לו ״הכל בסדר שיהיה לך לילה טוב״
חזרתי הביתה ופעמיים ביום עשיתי נסיעה מטורפת, כל הנסיעה לא הפסקתי לבכות, לא האמנתי שאני נמצאת בסיטואציה הזאת, איך זה הגיוני שהבן אדם שאהב אותי הכי בעולם פשוט וויתר עליי???
נסעתי שוב חמש שעות ועוד בשתיים בלילה, הוא אפילו לא פנה אליי בבוקר ושאל אם הגעתי והכל בסדר
שמעתי ממנו למחרת בתשע בערב, הוא רשם לי : ״ בגלל שנרדמתי ? וואלה עברנו מעט זה לא דרך שככה אנו אמורים לסיים חברות״
לא רק שהוא הקטין את הרגשות שלי ולא בלם אותי כשהלכתי, הוא שלח הודעה שמנקה אותו ממצפון ורק כי הוא רוצה לצאת מידיי חובה, ובנוסף קרא לקשר שלנו ״חברות״
אפילו לא זוגיות
כמובן שלא עניתי לו, כי אני חושבת שהוא לא שווה מענה.
אני הייתי בהלם, אני עד עכשיו בהלם, לא מעכלת שזה נגמר ועוד ככה.
אבל אני שמחה שאני בחורה שלא נשארת במקום שלא ראוי לה, ברגע שזיהיתי שהרגש הוא לא אותו רגש לקחתי את הרגליים והלכתי, אני פשוט נפגעתי עמוקות על איך שהסיטואציה התנהלה, האקס שלי אפילו לא נלחם עליי, אלא שאל שאלות טכניות כמו את מסוגלת לנהוג? ולמה לא לחכות לבוקר?
לא עניתי לו על ההודעה
מאז עברו יומיים, אני עדיין בוכה כי מה לעשות אני לא רובוט, אני מקווה שהוא יתמלא חרטה, אני לא אחזור אליו, אבל לא מגיע לי יחס כזה, במיוחד שאני זאת שהקריבה ונתנה יותר מעצמה
אני אפילו לא יודעת למה אני משתפת פה, לומר את האמת? אפילו את הקרובים שלי לא שיתפתי במה שקרה
אני מרגישה שחוויתי השפלה, ואולי מישהו פה יזדהה איתי וייתן לי נקודת אור אחת קטנה