אני והבן זוג חתמנו חוזה לדירה ועכשיו מתחרטת, מה לעשות?

היי, אני בת 22 והבן זוג שלי בן 26 ואנחנו ביחד 3 וחצי שנים.
בחצי שנה האחרונה הרגשתי שהגיע הזמן שנעבור לגור ביחד ולהתקדם שלב בזוגיות, והתחלתי לשתף אותו בזה, הוא אמר שאפשר לחכות קצת אבל לאט לאט השתכנע והתחיל לחפש דירות ואפילו מכר את האוטו היקר שלו כדי שנוכל להשכיר דירה ולשלם שכירות.
לא ציפיתי אבל מצאנו דירה ממש ואמורים להיכנס בקרוב מהר ופתאום קיבלתי רגליים קרות.
אני מאוד משפחתית ומאוד מחוברת למשפחה שלי לחדר שלי לבית שלי.
פתאום ההבנה שאני לא הולכת לגור בבית הזה, בחדר שאני כל כך אוהבת ולראות את המשפחה שלי כל יום פשוט עושה לי עצב בלב!!! אני פתאום מעכלת את משמעות הדברים ולא רוצה את זה! אני אוהבת את הבן זוג שלי מכל הלב שלי הוא אהבת חיי ואני בטוחה בקשר שלנו במאה אחוז, אבל פתאום לא נראה לי נורא להמתין עוד שנה כל אחד בבית שלו ורק אז לחפש דירה, אני באמצע תואר ורק בת 22.
יש לי ocd שחלק מהקשיים בו זה קושי בקבלת החלטות, עד שחתמנו על חוזה אני שיגעתי אותו שאני כן רוצה את הדירה, לא רוצה וממש כבר שיגעתי אותו! לא כי אני לא סגורה על הדירה אלא כי אני ממש מנתחת כל אופציה וחושבת על החסרונות של לעבור ושאני אהיה רחוקה מהמשפחה שלי ואומרת לעצמי שכל כך קשה לי עם זה אז אולי אני לא בשלה? וזה אשכרה עושה לי עצב בלב!!!!
בנוסף לזה קשה לי מאוד עם שינויים ברמה שאם מעבירים אותי ממקום אחד לאחר זה יהיה לי מאוד קשה. אז מאז שחתמנו על חוזה אני כל היום בוכה ועצובה, קשה לי הידיעה שלא אהיה קרובה למשפחה שלי ולמקום הבטוח שלי, זה מכניס אותי ממש לחרדה ומעציב אותי שאני אשכרה גודלת ועוזבת את הקן שלי וחושבת שבדיעבד יכלנו להמתין עוד קצת, הרי אני עוד ילדונת ואין לנו לאן למהר, למרות שזה לא מה שחשבתי בהתחלה.
הבן זוג שלי הכי מכיל אותי בעולם וזה הכי לא מגיע לו שאני זאת שרציתי את זה בהתחלה ועכשיו בוכה על זה והוא כל כך מתבאס ואומר שזה היה החלום הכי גדול שלנו בית משלנו ולהתקדם ביחד, שזה נכון, אבל פתאום הדעה שלי השתנתה. הלכתי על ההחלטה הזאת רק מהסיבה שראיתי כמה הוא התבאס שאמרתי לו שאני מעדיפה שנחכה ובתוך תוכי קיוויתי שיגיד לי אני מבין אותך בואי נחכה אבל הוא אמר לי לא לתת לפחד להניע אותי ושבתוך תוכי הוא זוכר כמה רציתי את זה ולא לפחד משינויים ואני אמרתי לו שבמידה ואחרי 3 או 4 חודשים אני אראה שזה גדול עליי כך אחד יחזור לבית שלו. אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות. אפילו ללכת לעשות קניות לבית החדש עושה לי עצוב בלב, שזה מוזר כי כל כך רציתי את זה!!!! אני עצובה ולא נינוחה ולא יודעת מה לעשות פשוט צריכה עצות. מפחיד אותי שאחרי 3 חודשים זה לא יתאים לי וכל אחד יחזור הביתה וזה ירחיק בנינו, כי הבן זוג שלי אמר לי שבמידה וארצה לחזור הביתה זה כי לא ארגיש איתו בבית וזה לא נכון, יכול להיות שפשוט ארגיש לא בשלה ושאני צריכה עוד זמן. אני פשוט מרגישה אבודה ואשמח לדעת אם מישהו היה במצב דומה
תודה