אחותי הגדולה ואני רבות בלי סוף, נמאס לי, מה לעשות?!

אחותי הגדולה בת 21 אני והיא רבות מלא.
היא תוקפנית, כל דבר שאני אומרת או עושה לא במקום היא תוקפת או מדברת מעצבים.
אם אנחנו בריב היא תעבור לידי בעצבים ולדוגמה תטרוק את הדלת של המקרר.
זה גורם לי להיסגר, ולא לרצות לפנות אלייה בכלל, גם כשאנחנו בטוב.
כל פעם כשאני באה מבית הספר אני אומרת "היי". והיא אומרת שזה לא מספיק, היא אומרת שאני קרה ולא משתפת אותה כלום.
היא אומרת שזה לא מגיע לה היחס הזה בתור אחות גדולה.
על זה היה הריב האחרון שלנו שאני קרה ולא משתפת ושהיא תוקפת בכל רגע; אפילו אם היא שוטפת כלים ואני רוצה לזרוק משהו לפח שנמצא בארון בתחת לכיור היא זזה בעצבים ועושה לי מבט.
צעקנו אחת על השנייה בבית, של איך אפשר לשפר את היחסים לפעם הבאה ואמרתי שאם היא תיהיה פחות תוקפנית ואני אשתדל לשתף יותר ולהיות פחות קרה אז זה כבר צעד. והיא צועקת עליי שהיא יודעת שזה לא יקרה... אז אני אומרת לה אם את חטשבת ככה אז מה אפשר לעשות, ואין לה מה להגיד.
לא נראה שהיא רוצה להשלים בכלל.
כל זה התחיל בגלל שביום שישי כלשהו היא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת לקניון ולשאול אחת את השנייה שאלות קשות;בקניון!; אמרתי לה כבר בשישי אם אפשר לא בקניון כי וואלה לא בא לי לעשות את השיחה הזאת מול כל העולם, המשכתי להגיד שךא בא לי והיא אורמת לי "מה אכפת לך נו.." אז שאלתי אם יש לה משהו לעשות שם והיא אמרה שלא והתעקשתי שוב.
בסוף נכנעתי ואמרתי טוב טוב.
הגיע יום ראשון והיא אמרה תכתבי שאלות נצא ב17:00, גם אז אמרתי "יש לי בחילה אולי נלך פשוט לפארק;כי לקניון צריך אוטובוס;" והיא אומרת לי "את לא רוצה לעשות את השיחה הזאת??" ואמרתי "לאלא, מה קשור" אז שוב נכנעתי ובסוף הלכנו.
היא שאלה אותי בקניון איפה בא לך לשבת וראיתי שכמעט בכל מקום יש אנשים אז אמרתי לה "אני לא רוצה לדבר על זה ליד אנשים" אז היא אמרה "אז למה הסכמת לבטא לקניון, את הרי ידעת שיש אנשים, למה לא התעקשת?" אמרתי לה "תגידי את אמיתית? כמה פעמים אמרתי לך שלא בא לי...? את המשכת להתעקש שבא לך בקניון".
היא התעצנה ואז נזכרתי שיש מקום בקניון קצת יותר מבודד וזה היה ספסל, היא אומרת לי "אני לא יושבת שם הספסלים מאובקים" אמרתי "אני אנקה לך"
;כל הזמן הזה אמרתי בואי נשב בחוץ בספסל לדבר והיא התעקשה; היא ישבה בספסל בקניון בעצבים ונתנה לי תחושה כאילו היא עושה לי טובה.
מפה לשם היא התעצבנה ואמרה "טוב עזבי, נחזור הבייתה".
אני לא מצליחה להבין אותה אם השיחה הייצה לה כל כך חשובה מה הייתה הבעיה להתחשב קצת ולא לדבר בקניון,זה מפריע לי שכל העולם וגם ילדים שאני מכירה שומעים. ואני מכירה אותה בטטח שהטון שלה יעלה.

בקיצור אני לא יודעת מה לעשות אני והיא לא מפסיקות לריב והסופש הזה ההורים באילת אז לי לה ולאחותי הבינונית ;18; היה ריב גדול על מה שסיפרתי בהתחלה. עכשיו כל אחת בחדר שלה.
אני באמת לא יודעת מה לעשות איך להשלים את זה? איך לפתור את זה? אני באמת כבר שונאת אותה, ההתנהגות שלה נוראית בעיניי