איבדתי את כל החברים שלי ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו

החיים שלי היו ממש לא שגרתיים,
עברתי מעיר ליישוב בגיל 9, לא הסתדרתי במסגרות בתי ספר כי עברתי בריונות, הטרדות ונידוי ובסוף נשרתי מהתיכון בגיל 17.

אני סובלת מפוסט טראומה עקב תקיפה אלימה, אבל טיפלתי בה ואני מתפקדת ממש טוב עכשיו ועובדת במשרה מלאה כבר כמה חודשים.

היו לי פעם הרבה חברי וחברות ילדות כי אני באובייקטיביות מאוד תומכת, מבינה, חברותית וסקרנית, אבל משנה לשנה הקשרים דעכו עקב זה שלא היינו יחד באותם מרחבים ומסגרות, הם עברו לגור בצפון הארץ או שהיו ריבים קשים על גבולות וחוסר כבוד שלהם כלפיי

לא בקטע של אגו, אלא בקטע של יש דברים מסויימים שלא מתאים לי והם עושים לי דווקא או בכוח מדברים על נושאים שאני ממש שונאת ולוחצים עלי ואני מתפוצצת והם נעלבים.

אני עובדת במקום עבודה מהמם עם אנשים מדהימים ותומכים ואני מרגישה מאוד נאהבת, אבל הבדל הגילאים פה רציני. אני בת 23 וכל השאר בני 30 ומעלה.

הם כל הזמן שואלים אותי מה אני עושה אחרי העבודה או בסופי שבוע והם מאוד מודאגים מזה שאני לא מדברת עם חברים או נפגשת עם חברים ושאני לא בזוגיות,
בהתחלה לא שמתי לב בכלל אבל ככל שהזמן עבר הבנתי שזה מדאיג גם אותי כי אני מגיעה הביתה ואין לי מושג מה לעשות אז אני פשוט משחקת בטלפון או רואה סדרה...

אין לי עם מי להסתובב, עם מי לדבר, אין לי פשוט.

ובמשך הרבה שנים לא היה חסר לי גם כי יש לי משפחה מאוד אוהבת ותומכת והתמקדתי בלטפל במצב הנפשי שלי אז בעיות של אנשים אחרים פשוט לא היה משהו שהייתי מסוגלת להתמודד איתו בכל מקרה, אבל עכשיו שאני כבר לא סובלת מדיכאון וחרדות שקשורים לטראומה, ויש לי את היכולת לסמוך שוב על אנשים ולהיות איתם ומגע כבר לא מרגיש לי מפחיד או לא נעים,

אני בכנות תוהה לעצמי איפה אפשר לפגוש אנשים בני גילי? איפה אני נפגשת עם אנשים בני 20 עד 29?

אני לא הייתי בצבא כי לא הייתי מסוגלת לתפקד, וכרגע אני עובדת ממש במשרה מלאה וחוסכת כסף לקראת לימודים אקדמאים ומגורים במעונות,

אבל מרגיש לי עצוב לחכות שנה שלמה עד שאוכל להכיר חברים במסגרת לימודים,

יש לי דרך לפגוש אנשים בני גילי בערב או בסופי שבוע איכשהו?
אני לא משתמשת באינסטגרם טוויטר או וואצפ כי רשתות חברתיות עושות לי רע ושותות לי את מעט הזמן הפנוי שיש לי אז אם אפשר משהו שלא קשור לזה זה יהיה ממש נחמד

תודה מראש, אשמח לכל הצעה שהיא!