היי, אני בן 20.
בחיים לא הייתי בזוגיות מעולם.
בחודשיים האחרונים אני נמצא במצב נפשי לא פשוט של בדידות ודיכאון.
כל החברים הקרובים שלי משרתים בלוחמה, וזה ניתק בינינו כמעט לגמרי. הם חוזרים הביתה מותשים והולכים לישון, וכל אחד חי את העולם שלו.
אני משרת ביומיות וכשאני חוזר הביתה אני נהיה בן אדם אחר כבוי.
וזה לא סתם קצת עצוב זה אשכרה ככה:
אני חוזר, מתקלח, נכנס למיטה וזהו. ואז קם שוב ללופ של הצבא.
אין לי ערב, אין לי משהו שממלא אותי, זה פשוט מרגיש כמו ריק.
מה שהכי קשה לי זה השקט בבית, והחוסר מגע.
כאילו אין חום, אין חיבוק, אין מישהו שבאמת נמצא איתי שם.
אין ימים שזה פחות חזק, זה פשוט קבוע.
אני מרגיש שאני מחפש כל הזמן אישור מאנשים אחרים, והמצב רוח שלי תלוי בתגובה שלהם וביחס שלהם אליי.
תמיד ידעתי לדבר עם אנשים ולהתחבר, אבל כל פעם אני מרגיש שמשהו דופק אותי בסוף.
אני גם מרגיש שאני נהייתי בן אדם שממש תלוי באישור מבחוץ.
אני רוצה שמישהו יגיד לי שאני יפה, שאני שווה משהו, שאני חשוב.
ואני מרגיש שאני נותן לאחרים הרבה יותר ממה שאני מקבל בחזרה.
החבר הכי טוב שלי מהטירונות גם מאות קילומטרים ממני, ככה גם החברים הטובים מהבסיס.
אני מרגיש שבחיים שלי לא הייתי צמא ככה לאהבה, לרגש, למקום חם לחזור אליו.
לא בקטע של מין או סטוץ, אלא מקום שאני יודע שמעריכים אותי בו, אוהבים אותי ומקבלים אותי כמו שאני.
אני לא מחפש רחמים, אני באמת רוצה עצות אמיתיות:
איך אפשר לצאת מהמקום הזה?
איך מפסיקים להיות תלויים באישור של אחרים?
ואיך בונים לעצמך חיים רגשיים כשאתה מרגיש שאין לך אף אחד באמת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026