סיטואציה מורכבת עם משהי בעבודה

יש לי איזה סיטואציה מורכבת עם משהי שהכרתי בעבודה. ואשמח לעצה מה כדאי לי לעשות.
אני אציין קודם כל שאני בן אדם פשוט ביישן יחסית מצד אחד אבל מצד שני גם יכול להיות לי פתאום את האומץ להעיז עם כמה שקשה.
בקיצור אני עובד בליקוט בסופר איזה שנה וחצי ולפני איזה 4 חודש משהי חדשה הגיעה לעבודה והיא הטעם שלי חיצונית. אמרתי אוקיי אז היא נראית טוב וזה אז מה. ועם הזמן היה בינינו סוג של דיבור "מה נשמע בוקר טוב" עם חיוכים וכאלו ולא יותר מדיי. לרוב אני הייתי יוזם איתה אינטרקציות ושואל אותה איך הןלך לה פה אם לא קר לה במקררים והיא הייתה תמיד זורמת בשיחה ונשארת מדברת אבל זה רק כי אני יוזם לרוב רק פעם אחת שאלה אותי אם אני לומד כי יש לי פרצוף של לומד ואז המשכנו להרחיב בדיבןר שלמדתי עיצוב גרפי ואני כבר לא מתעסק בזה וחושב ללכת על תחום הייטק ללמוד איזנ קורס וזה והיא גם הרחיבה והסבירה שהיא לא מתחברת לכלום וזה.
בקיצור אחרי איזה חודש חודשיים של דיבורים פה ושם הבנתי שמעבר לחיצוניות היא גם ממש נחמדה וכיף לדבר איתה ונעימה מאןד. אז פשוט אזרתי אומץ התחלתי אינטרקציה קטנה על לימודים והיא אמרה שאין לה בגרות וזה ואז אמרתי לה איך זה ככה מה היית ילדה בעייתית? והיא צחקה אמרה לא מה פתאום וזה ואמרתי לה "מוזר.. יש לך פרצוף של לומדת..;" והיא צחקקה ואז היה מומנט ואמרתי לה "את יודעת שאת ממש חמודה?" והיא אמרה תודה ואמרתי לה "חשבתי אולי זה יהיה נחמד אם נשב לקפה או משהו ככה מתישהו" בחצי חיוך מהוסס והיא אמרה לי "למה לא אפשר אבל יש לי 3 ילדים אני לא יודעת אם זה מתאים לך" ושאלתי בת כמה היא אמרה 22 ושאלה אותי בחזרה אני 33 ושאלתי אותה "אז אני זקן בשבילך?"
והיא אמרה "לא אבל אני לא יןדעת אם מתאים לך יש לי 3 ילדים" ואמרתי לה "לא הצעתי להתחתן. פשוט כיף לי לדבר איתך נעים לי איתך את ממש חמודה והשיחות שלנו עושות לי טוב על הלב" היא אמרה באמת? בחיוך וצחקוק ואמרתי לה "כל פעם שאני רואה אןתך אני מתרגש" והיא אמרה בסדר אפשר ושאלתי מה המספר היא נתנה לי מספר ואמרה לי "אני לא זמינה" אמרתי לה אהה בסדר אני לא אשגע אותך אני לא מהמציקים.
ואחרי יום שלחתי לה הודעה שאפשר לקבוע ליד העבודה קפה.
בקיצור כשחזרתי לעבודה זה היה יום חמישי ראיתי אותה ושאלתי אותה מתי את מסיימת והיא אמרה לי ב12 ושאלתי אם היא פנויה היא אמרה "לא היום חמישי" אז אמרתי לה הכל טוב אין לחץ והיא אמרה "אפשר בראשון"
בקיצור הגיע יום ראשון שוב פעם נפגשנו אחרי כמה זמן אמרתי לה "עדיין זורם לך קפה היום?" והיא שאלה מתי אני מסיים אמרתי שאני לא יודע אבל אני יכול לצאת להפסקה את לא יוצאת להפסקה את מסיימת מוקדם? היא אמרה אני לא מסיימת מוקדם אבל צריכה לבדוק אם יש צהרון לילדים אני אעדכן אותך אמרתי לה אוקיי הכל בסדר והיא חזרה שוב "אני אעדכן אותך" ואמרתי לה "הכל בסדר מקסימום מתי שיסתדר" והיא אמרה לי "תודה" בקיצור כל המשמרת אני מחכה שהיא תעדכן אותי ולא עדכנה בסוף והתבאסתי נןרא.
חזרתי הביתה אמרתי שאני כבר לא מציע לה יותר כי היא לא עדכנה אןתי בכלום.
ומאז עבר חודש לקחתי כביכול צעד אחורה ופחות אינטרקציה איתה אבל יש ימים שאני מחפש את האינטרקציה ואת התשומת לב איתה ומחפש אותה במבטים כי התחלתי להבין שנהיה לי רגש. וזה מבאס אןתי שאני תמיד יוצר אינטרקציות והיא פחות. היא יותר נחמדה ונעימה ומחייכת ושואלת מה שלומי ואומרת בוקר טוב אבל לא יותר מזה.אז מצד אחד זה נראה שאני יותר שם ויותר בעניין אבל מצד שני היא גם לא שללה והביאה לי מספר. עבר כבר חודש מאז והדיבור שלנו רגיל כאילו כלום לא היה אז לא יודע מה לעשות, אני עדיין מאוד רוצה אותה לא היה לי רגש ככה למשהי המון שנים.
מה לדעתכם אני אמור לעשות? אשמח לעצות מכם.