שמעו, בתקופה האחרונה אני ממש מקבל לפנים מהרבה כיוונים את האנשים סביבי שגדלתי איתם בבית הספר, בילדות בשכונה וכו ואני רואה איפה הם היום ואיפה אני וזה פשוט כאפה לפנים.
השכנה שגדלתי איתה בילדות כיום בארהב, חיה תחלום במלוא מובן המילה. העמוד אינסטגרם שלה נוצץ יותר מזהב וכנראה שהפתגם המוכר לא חל עליה.
חברים נוספים מחטיבה והתיכון כבר נשואים, בית, חלקם ילדים והם בני גילי. אחד כפרה היה רקדן של נועה קירל באירוויזיון.
חברה מהצבא גם כן, כבר אחרי לימודים וכו.
אני? אני בן 26, זוגיות כבר שמונה שנים מתכננים חתונה, סמסטר ראשון ללימודים במכללה, בקושי לומד כי באמת שזה סיוט, עבודה פח כי אין אפשרות לשלב עם לימודים שגם ככה לא לומד אליהם רק כדי לשמור על השקט הנפשי של ההורים. לא מצליח לשמור על תזונה ואימונים מה שכל השאר עושים ללא מאמץ כך נראה.
אני תוהה לעצמי, מה אני אמור לעשות? זה הקלפים שחילקו לי ועם זה לשחק? אני יודע שאין איזה פתרון קסם ורשתות חברתיות לא משקפות מציאות, אבל בואו חברה, זה פער אדיר אחולמניוקי.
סתם מרגיש אבוד כמו עלה נידף ברוח..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026