אובססיה או אהבה?

הכל מתחיל לפני שלוש שנים בערך..
הכרתי ילדה מסויימת שמאוד נמשכתי אליה והיא אליי.. הייתה לי חברה באותו זמן אז לא יכולנו ליהיות חברים ממש אבל זה לא ממש הצרה זה היה הרבה לפני שהתפיסה שלי השתנתה
אז בקיצור ככה עד גיל 16 דיברנו תקופות יש תקופות שלא, אבל תמיד היה הרצון הזה ליהיות זה עם זה גם אם לא היינו בקשר.. אחרי תקופה של ניתוק חזרנו לדבר, שנינו רווקים.. ואחרי כמה חודשים ניהינו חברים.. לגבי התפיסה שלי: לא האמנתי במערכת יחסים בגיל הזה וגם עכשיו, אני חושב שזה גיל שצריך להתפרע ולהנות כמו שאפשר... אז באמת היינו ביחד שלוש חודשים, הקשר לא היה עוד הדוק ממש, ולאחר ארבע חודשים נפרדנו (היינו רבים הרגה אבל לא משהו רציני, סתם כי זה לא היה ממש מרגיש כמו חברות, הייתי מהסס על האהבה שלי אליה ויום אחד ידידה שלי אמרה לי שכדאי לי להיפרד ואני יראה שיהיה לי טוב ו ואללה.. הלכתי על זה), הפרידה הייתה לשבועיים ואני נשקתי מישהי אחרת וגם היא, השוני היה שהיא נשקה כדי לשכוח אותי ואני נשקתי מיצר מיני.. אחרי שגיליתי שהיא התנשקה זה שבר לי את הלב לחתיכות, בפעם הראשונה באמת בחיים שלי נחשפתי לכאב כזה, כל הקשרים שלי בערך היו לא רציניים, והרבה כאלה! ובחיים לא ממש לקחתי קשה פרידות, תמיד היה עובר לי אחרי שעה ומקסימום יום..
לאחר מכן המשכנו להתנהל ״כרגיל״ אך יום אחד הזמנתי אותה לסרט בבית שלי (שבועיים אחרי הפרידה) והרגשתי שאני נמשך אליה כמו מגנט ואין דבר שיכול לעצור אותי, לא הצלחתי לחשוב על כלום באותו הרגע ומהר מאוד מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים מנשק אותה והבנתי או לפחות אני חושב שהבנתי שלקחתי אותה כמובן מאליו ושאני אוהב אותה
מישם הקשר התהדק ברמה קשה וחזרנו! היינו כל יום ביחד דביקים וקיצ׳ים שכאלו, מצייר לה ציורים קונה לה מתנות מספר לה על רגשות אליה ובלי סוף למילים היפות..
הקשר היה סבבה בהתחלה
עד ששוב חזרו ריבים, רק שהפעם מצאתי את עצמי קצת לבד... היא לא לחצה עליי או משהו וגם אני לא עליה, פשוט היה לנו טוב ליהיות ביחד כל היום כל יום ולא יצאנו כמעט מהבית, ואני אזכיר שוב, הייתי ילד מסיבות מוכר בהרבה מקומות, גם בשם שלי וגם במראה, וזה פשוט כבר לא נגע לי יותר.. לא רציתי! פה התפיסה התחילה להשתנות...
אז הינו רבים משלימים מלא פעמים, אבל אפחד לא באמת חשב על להיפרד... אפילו תכננו להתחתן אם סוף העולם יגיע ב 2012 חחח :) (קטע צחוקי שכזה אבל אני חושב שהיה פה איזשהו רצינות :D).
ויום אחד ראיתי ילדה בבית הספר שמשכה לי את העין, לא משהו רציני... סתם רציתי להכיר.. מישם הכרתי אותה למרות שהיא הייתה ליי קצת ביצ׳ית חח, בסוף הצלחתי להכיר ולהתחבר, וגיליתי שילדה הזאת ממש מוצאת חן בעיניי באופי שלה, המחשבות שלה, הדברים שהיא אוהבת.. חשוב לי לציין שזה היה בשיא שהריבים שלי ושל חברה שלי היו (אקסית) ואז החלטתי להיפרד מחברה שלי, ולא בגלל הילדה שהכרתי, בגלל שאני חושב שמערכת יחסים לגיל 16 זה בולשיט וצריך להנות ולהשתגע כמו שהייתי עושה.. וזה נגמר, מפה הכל שוב מתחיל להסתבך, אני לא יכול שלא לחשוב עליה ולנסות ולחשוב ולבדוק איפה היא ומה היא עושה ואם הכל טוב אצלה.
אז ניסיתי להתעלם מיזה בגדול, הפרידה לא ממש נגמרה יפה חח היא החזירה לי את הטבעת שקניתי לה במיוחד ולא רציתי לקבל אותה בחזרה, בכל זאת לא מחזירים מתנות... אז ניסיתי לברוח קצת שלא תמצא אותי אבל היא שמה לי את זה בתיק, אז בקשתי ממנה לחכות ושפשוט הראתי לה איך אני מנפץ אותה על הריצפה.. חבל דווקא הייתה יקרה חח
מישם אני והיא ניתקנו קשר אבל מהמקורות שלי גם היא הייתה כמוני: לא מסוגלת לשבת בשקט וחייבת לראות מה קורה ומה אני עושה/חושב..
אז זה נמשך ככה כמה זמן, בינתיים אני והידידה שהכרתי חיזקנו קשר... התנשקנו. אבל שתינו לא רצינו מערכת, היינו באותם דעות לגבי מערכות יחסים, ופה בערך אני נכנס להווה שלי, אני וידידה רק חיזקנו קשר בזמן שהקשר עם האקסית רק דעך, חשבתי שאני חוזר לעצמי... הלכתי לאומן 17, מלא אנשים מלא התלהבות הכל יפה, אבל אני? על המעקה לא מוזיז את הרגליים אפילו, לא מצליח לרקוד.. בפעם הראשונה בחיי בערך שאני לא במרכז במסיבה ואפילו לא רוקד 0.ם
פה כבר התפיסה שלי השתנתה ולא הכרתי את עצמי, שזה בערך אחת מהסיבות שאני כותב פה (?)
באותו הערב לאקסית פרצו לבית ושדדו אותו כהוגן ואני הייתי הראשון שהיא התקשרה אליו, שתיים בלילה אמצע המסיבה אני פשוט בורח החוצה ומקשיב לה, שמח כל כך שהיא התקשרה, אחרי איזה שבועיים שלא הייתה הודעה!
מישם איכשהו זה התגלגל בחזרה לבלי דיבורים כי פשוט נסינו לחזור למצב הקודם (אגו).
אחרי כמה שבועות אח של הידידה שהכרתי עבר תאונת דרכים קשה והיינו ביחד ממש! למרות שגם לפני נפגשנו בערך איזה 4 פעמים בשבוע ועוד כל הפסקה בבית הספר, כרגיל נשיקות חיבוקים זה כבר היה קבוע,
שם כבר הייתי בטוח שהאקסית שלי זה שייך לעבר ודרור חזר לעצמו (קוראים לי דרור)
פה כבר היה ברור לי ולידידה שלמרות שאנחנו לא חברים יש איזה משהו... גם זה נאמר במרבית השיחות שלנו..
ובדיוק אתמול, הייתה מסיבה.. בערך שבוע אחרי התאונה, אני והאקסית היינו באותו המועדון.. אז בעיקרון אצלנו זה הולך עם הסעות, במשך כל הנסיעה היה בנינו מין עקיצות כאלה המשפטים ובירידות קטנות, בסוף הנסיעה ירדנו בתל אביב דיי נסערים ואז קלטתי סודינים בכל מקום, ישר רצתי אליה וחיבקתי אותה קרוב במטרה לשמור עליה וגם להרגיע את עצמי על הדרך שהכל בסדר, לא עברו שלוש שניות והיא בקשה סליחה חח וניסיתי להתנגד ולהכנס לדמות הכועסת אבל אמרתי לעזאזל עם זה (בלב) וחיבקתי אותה..
חצי מהמסיבה היינו על הבר מדברים לנו על זכרונות וכאלה, ואז היא הלכה לרקוד ואמרה שאני צריך להמשיך לבד כי אנחנו לא ביחד.. קיבלתי את זה
אבל נעמדתי לייד המעקה והשגחתי שאף שתוי לא מתקרב אליה.. ובאו, אז הדבקתי אותם לקיר ועוד רגע התפתחה מריבה, ופה הפעם הראשונה בחיי שאני רב על ילדה ושאני אומר לעצמי: ״מה אני עושה במקום האינפנטילי הזה ומזה כל הטומאה והזוהמה הזאת למה בנות בגיל הזה רוקדות ככה עם התחת בחוץ והציצי בתקרה... דרך אגב אקסית שלי לא הייתה כזאת, למזלי..
מישם היא הפסיקה לרקוד והתיישבנו במקום עם ספות איפשהו במודעון.. התחלנו לדבר ובדומה למה פעמים קודמות היא נסתה לחתור לזה שנחזור ושהיא רוצה אז שלא רציתי היא שוב נכנסה למגננה, ופתאום הכל נעצר..(הדיבורים) והתנשקנו... לא הייתי בטוח מה אני עושה אז סימסתי לאותה ידידה שסיפרתי שהכרתי ובאותו זמן הקשר היה ממש הדוק והיא נפגעה מיזה שאמרתי לה שהתנשקנו, למרות שהיא אמרה שהיא הידידה שאמורה לעזור לי בהכל ובלה בלה בלה...
אחרי הנשיקה יצאנו אני והאקסית לאכול ואחרי זה חזרנו אליי הביתה וישנו, שם כבר איבדתי כיוון ולא ידעתי ב-כ-ל-ל מה אני רוצה , פה כבר חשבתי על לחזור אליה אבל הפעם לא רק שהתפיסה שלי שאומרת שבגיל הזה חברה זה בולשיט וצריך להנות עם מלא בנות במסיבת ולהשתגע, גם הידידה שלי הייתה על הראש! היא תפגע אם נחזור ואני יצא זבל בלי קשר ואני יאבד את אחת הידידות אם לא היחידה שנשארה לי ... כשסימסתי לה שהתנשקנו ושאני צריך שתעזור לי להעיף תשטויות והרגשות האלו מהראש היא אמרה שהיא פגועה ופשוט לא ענתה.. רציתי למות באותו רגע, הרגשתי ממש אבוד ורק רוצה לישון..
אז בקיצור אותו הלילה חזרנו לישון אצלי אני והאקסית, הרגשתי כל כך טוב וכל כך התגעגעתי לחבק אותה באותו הלילה והרגשתי בשמיים.. קמנו בצהריים והיא חבקה את אמא שלי והיה כל כך שמח ויפה והתנהגנו כמו חברים אבל בשעה האחרונה ניסינו לעכל שלא.. במיוחד היא, אחרי הכל אני זה שלא רוצה לחזור.. ואני בערך משתגע עד עכשיו מה לעשות
השאלות שלי הם:
אני באמת אוהב איתה? ובכן אני מניח שכן, השאלה אם זה אובססיה? ואם אני אוהב אותה למה אני חושב על דברים כמו מסיבות ובנות אחרות למרות שבפועל אני לא מצליח לאהוב את זה ולא רוצה בכלל... אני כאילו מכריח את עצמי.
אני לא יודע מה לעשות ואני מוכרח להודות שזה ממש כואב ומתסכל , אולי לא סיפרתי אבל זה דפק לי כמה ימים במחשבות האלה.. היינו ביחד סך הכל 8 חודשים והכל עכשיו מבולגן אחרי מה שהיה אתמול
ואני יודע שזה קצת נשמע כמו סיפור חיים יותר מאשר התייעצות אבל היה חשוב לי לנסות להסביר מאיפה כל רגש בא ואיך הוא מרגיש כי אולי זה משנה...
ושאלה נוספות, נגיד וארצה לשכוח את הילדה.. מה אצתרך לעשות? אני לא מסוגל לתאר אותה עם בנים אחרים זה מוציא אותי מדעתי למרות שאני אקבל את זה :/ אני עוד אבכה..
אשמח לתשובות או לרעיונות