אבא נוטר טינה על הלידה שלי

טוב זה סיפור לא קל לספר ודי מורכב אני אשתדל לקצר ולהגיע לנקודות החשובות. אני בן 18 ויש לי עוד שלושה אחים. 2 אחים גדולים ואחות בת 20. 2 האחים הגדולים התחתנו עם משפחות ורק אני, היא, ואבא שלי בבית. איפה אמא שלי? כאן הסיפור מתחיל. לפני 18 שנה בשיא האושר של ההורים שלי אני באתי לעולם.. לאמא שלי ז''ל היה סיבוך בלידה ומסתבר שהיה לה חיידק בקיבה שרק סיבך עוד יותר את הלידה ולאחר 3 ימים של אשפוז היא נפטרה.לא אני ולא אחותי הכרנו אבא שמח או אבא מפרגן ואוהב. אחיי הגדולים סיפרו לי עד כמה המוות שלה שינה אותו. שהייתי בן 14 וידעתי את כל הסיפור במלואו הרגשתי צער עמוק שלא הכרתי את אמא שלי אבל זה עוד היה השלב הקל. אחותי בת ה16 באותה תקופה הייתה אגרסיבית מאוד אולי בגלל חוסר של דמות אם בבית. היא הייתה מקללת כל מי שרק אמר משהו שלא מצא חן בעייניה והעליבה כל מי שרצתה. אני סבלתי מזה הכי הרבה כי הייתי איתה לבד בבית. (אבא היה כמו רוח רפאים, כלום לא עניין אותו) באחד מהריבים שלנו היא אמרה את המשפט הבא ותיקחו אוויר "אתה לא בנאדם אתה שטן, הרגת את אמא שלי ואתה תלך לגיהנום" אוקיי? אחרי המשפט הזה נכנסתי לחדר שלא יצאתי ממנו שבוע (רק שאחי הגדול הגיע הביתה לשבת הוא דיבר איתי כמה שעות ואז הסכמתי לצאת) האויירה ביני לבינה הייתה כל כך רעה שלא יכולנו לשמוע אחד את השני. אני הייתי יוצא והיא הייתה נשארת בבית וככה להפך , הכל בשביל לא להיות באותו מקום ביחד. בגיל 17 קיבלתי צו ראשון. התרגשתי כי סוף סוף צבא וסוף סוף לעזוב את הבית. הכל הלך לי שם חלק וביקשתי להתגייס לקרבי (מה שהתברר כטעות הכי גדולה שיכולתי לעשות) הגעתי הביתה ואני זוכר את המבט של אבא "איפה היית"? ואני אומר לו את האמת ואת כוונתי. הוא התחרפן לגמרי. כל המסכה של הרצינות הפכה למסכה עצבנית שלא הפסיקה להוציא עלבונות. לא ידעתי שקיים צד כזה באבא שלי. וכמו אחותי בדיוק. 3 שנים וחצי אחרי המקרה הזה. שוב פעם יצא המשפט "אתה שהרגת את אמא שלך בשביל לבוא לעולם" עכשיו מהצד זה נראה זוועה. אבל אי אפשר לשפוט אדם בשעת עצבים.באותו יום, אחרי המשפט הוא הפסיק ויצא החוצה. אני בהלם לא יודע מה לעשות ועם הרגשה שכל החיים גדלתי עם אנשים ששונאים אותי ומאשימים אותי. נסעתי לאחי הגדול וישנתי אצלו שבוע. אחר כך חזרתי לבית שהכל נרגע ולא דיברתי יותר עם אבא שלי עד הגיוס.. ששאלתי את נאור (אחי הגדול) למה הוא אמר את זה? הוא אמר לי שיש לו סיוטים מהצבא בתקופה שהוא שירת. והוא לא רוצה שאני אעבור אותו דבר. והוא התחיל להגיד שזה מאהבה. שהוא דואג לי ושהוא אמר את זה הוא מפחד בעצם שייקרה לי משהו. אבל אני לא קונה את זה. אבא שלי שומר טינה ולפי הטון של המשפט היה אפשר להבין את זה. אני לא יודע מה לעשות. ללכת לטיפול איתו ועם אחותי ולסגור את זה אחת ולתמיד או לעזוב את הבית ולשכוח שהכרתי אותם.