שבורה מהפרידה, ומהבדידות שבלעדיו

אני פשוט שבורה, לא יודעת מאיפה להתחיל,איך להגיב לכל מה שמתרחש סביבי, אני כזאת חלשה, נמאס לי לרחם על עצמי,
אני מאוהבת בחבר שלי שהיה איתי 8 חודשים מהממים, כל יום איתו הוא ריגוש חדש, כל נשיקה ממנו, כל חיבוק, אני אוהבת אותו בכל רמה אפשרית, הוא מדהים . כל מה שאי פעם חיפשתי בגבר מצאתי בו .
אבל אנחנו לא יכולים להיות ביחד, הוא בא ממשפחה פרמיטיבית עם עדה מאוד שמרנית והמשפחה שלו נחשבים במגזר שלהם ל''משפחת אצולה'', והם בעצם מחפשים כלה מאותה העדה עם אותם המנהגים, דתיה, הרבה דברים שהם לא אני,
ככה שמעולם לא הלכתי אליו הביתה ולא הכרתי את ההורים שלו, וגם ההורים שלי לא הכירו אותו כיוון שהוא לא רוצה לבוא אלי אף פעם,
מסיבות שהוא לא רוצה להרגיש לא נעים שזה חד צדדי .
לפני חודשיים הוא סיפר לי שהוא אוהב אותי ושלקשר שלנו ביחד אין עתיד,
הוא עתיד להסתיים, המשפחה שלו לא תקבל אותי, והוא רוצה משהי שתשב בבית כל היום ותנקה תכבס ותגדל ילדים, כמעט על תקן משרתת ושאין לה מילה בבית .
ושנמשיך כל אחד בדרכנו כי זה עדיף וככל שיעבור הזמן ביחד ככה יהיה לשנינו הרבה יותר קשה להפרד וזה להקדים תרופה למכה . לא דיברנו שבוע, ונשברתי ושלחתי לו הודעה וחזרנו להיות ביחד.
לפני כשבוע הוא עוד פעם ביקש ממני לסיים את זה כי הוא מרגיש שקשה לו ושבקצב הזה בעתיד שנינו נהיה שבורים הרבה יותר,
היה לי שבוע כל כך מגעיל,
אין לי חברות, כל אחת מהחברות שלי עברה לעיר אחרת, עוד אחת מתגייסת, הן ילדותיות ומגעילות ואינטרסנטיות, כל כך לא התגעגעתי להיות תלויה בהן,
לחפש ''סנגרים'' ליציאות, לשקוע בצרות של כל אחת מהן. אף אחת לא מבינה מה עובר עלי בכלל, ככה שלא יצאתי כל השבוע,
אני עובדת בעבודה הכי לא מספקת שיש, מוכרת בחנות גלידות,
כל היום אף אחד לא נכנס לחנות ככה שאני לא מעסיקה את עצמי והדבר היחיד שנותר לי לעשות הוא לחשוב כמעט כל 5 השעות שאני בחנות,
אני מרגישה שאני לא אמצא גבר כמוהו, אני אוהבת אותו יותר מידי, ואני גם תלויה בו אפילו,
נשברתי שוב למרות שלא רציתי ודיברנו,
אתמול נפגשנו, התנשקנו, שכבנו, דיברנו, השלמנו פערים, הפגישה הזאת עשתה לי רע
ההורים שלי רבים איתי על זה שאני בקשר איתו ולא מעריכה את עצמי ואת זה שמגיע לי גבר אחר, גבר שיתגאה בי, שירצה לראות עתיד איתי, שיכיר אותי להורים שלו ולא יעשה לי כל כך רע.
אני לא מקשיבה לעצמי אז איך אני אקשיב לאחרים?
אני חושבת רק עליו, אני לא יודעת איך אני אצליח לשכוח ממנו.
מקודם דיברנו בפאלפון והצעתי לו להפגש, הוא אמר לי שהוא לא רוצה היום שאנחנו צריכים לדעת מה אנחנו עושים ושנדבר על זה כשנפגש השבוע
וגם אמר לי שאני יותר מידי חושבת על הלב שלי ולא מעסיקה את עצמי בשום דבר אחר
במה להעסיק את עצמי במה?
אני לא מסוגלת לקום מהמיטה ולחשוב על שום דבר, לא מסוגלת להפסיק לבכות,
הוא היחיד שממלא אותי, היחיד שטוב לי איתו,
כל פעם שאני יוצאים ויש בחורים אני רק מעריכה אותו יותר ומבינה למה התאהבתי דווקא בו...
אני עושה לעצמי רע כשאנחנו מדברים כל כך רע לי עכשיו, ומצד שני עוד יותר רע לי בלעדיו,
אני חיה בידיעה שזה לפרק זמן מוגבל ושכל שניה זה יכול להסתיים,
אני מתקשה להמשיך הלאה בחיים שלי,
הוא בחור עסוק, לומד, עובד בעבודה מכובדת, עם הרבה חברים ותחביבים
ואני בבית כל היום בלי חברות בלי מה לעשות רק שוקעת בדיכאון שלי יותר ויותר,
אני לא מסוגלת יותר לשמוע שהזמן יעשה את שלו,
מיום ליום בלעדיו אני רק משתגעת.
הגיוס שלי בעוד חצי שנה, אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי. איבדתי את עצמי לגמריי. את הבנאדם העליז שהייתי, את האהבה לחברות שלי, ליציאות, את השימחת חיים שלי.
את הכבוד העצמי שלי את הערך העצמי שלי,
נמאס לי לרחם על עצמי נמאס!