מה לעשות עם אמא חוץ מלהתלונן במשטרה, פנימייה וחוץ מלעבור לגור לבד?

אמא שלי, יש לה בעיות או משהו כזה, היא קוראת לי משוגעת סתם ככה. (היא לא פתוחה לדברים היא רק מה שהיא חושבת וכל השאר שגוי, גם אם היא טועה) קוראת לי שיזופרנית חולת נפש, ואז צוחקת על זה. בזמן שהפצע בנשמה שלי נפתח יותר, אני נפגעת, בוכה ואז היא צורחת עלי שאני חולת נפש שנפגעת על ריק, היא לא רואה את ההתנהגות שלה, ואיך הכל קרה, על זה שדיברנו על ההתנהגות שלה שמפריעה לי, היא אמרה שאני ממציאה ובאותו זמן עשתה זאת שוב, היא התחילה לקלל אותי למשוך בחוטים, לצרוח,כל הזמן היא אומרת לי חולת נפש שיזופרנית על כל דבר מכניסה את זה לכמעט כל משפט,ללא סיבה ,ואז צוחקת עליי ועל זה שאני נעלבת ושאני כבר לא יכולה לשאת זאת אני עומדת מולה,והיא צורחת עליי מעליבה שאני שקרנית וממציאה ובגלל זה אני חולת נפש
אני כבר צורחת עלייה מכאב,היא צורחת עלייה שאני חולה
זה נמאס
תקופה זה כבר ככה כמה שנים פעם
באמת חשבתי שאני חולת נפש כי היא אמרה לכולם וכולם אמרו לי,ואמא שלי אמרה,הייתי אצל פסיכולוגים פסיכיאטרים,והם אמרו שאין לי שום מחלת נפש אולי טראומות ולחצים חרדות,ואמר שלאמא שלי יש בעיות,אמא שלי אמרה שכולם שקרנים ואני חולה

היא שוב אומרת לי דברים על (אני אנורקסית) אם אני אומרת לה שהשמנתי,היא אומרת '' יא חולת נפש לכי לטיפול'' ''מפגרת'' אם אני אומרת שאני עצובה בדיכאון מהמחזור היא אומרת,''זה לא מהמחזור את חולה'' ''שיזופרנית''
לקחתי פעם תרופה שתופעות הלוואי שלה הן הזיות וחולשה
אמרתי לאמא שלי גם כשהיא ידעה את התופעות
היא אמרה לי ''חולת נפש דחוף אישפוז''
''שיזופרנית''
''חולה ילדה מפגרת משוגעת''
לפני זה שלחה לרווחה ושיקרה להם,וכמובן לה האמינו ולי לא
אשפזו אותי,הם אמרו לאמא שלי שאני חולת נפש(והם סתם אמרו )
אחרי שהשתחררתי אחרי תקופה של אישפוז יומי בכי דיכאון
זה השאיר לי טראומה וחרדות
ועברתי לפסיכולוג הקבוע שלי שהוא גם הפסיכיאטר שלי
הוא צחק
ואמר
היא לא חולת נפש
(כל האיבחונים שלי שם) היא רק בעלת טראומות וחרדות

והפסיכיאטר ההוא ראה אותי יום וחצי קבע שאני חולת נפש ישר
והקבוע שלי כמה שנים עוד מהייסודי
אבל זה היה לפני שנה שנתיים וחצי
עד היום אמא שלי קוראת לי חולת נפש ולכל מי שלא מסכים היא קוראת מפגר ולא מקשיבה,ומנסה להוציא אותי משוגעת
ואחרי שהפסיכולוג אמר שאני בסדר אבל לאמא שלי יש בעיות,היא יותר מאשימה אותי וקוראת לו ולי שקרנים

היא באה אליי היום לדבר דיברתי איתה על זה אני יצטט מה שאמרתי לה ומה שהיא לי
אני: אמא הקטע הזה ממש מכאיב לי שאת קוראת לי חולת נפש שיזופרנית והכל,ואז צוחקת לי בפרצוף,וכל פעם מעלה את הנושא בצחוק ורציני,ואז מתעלמת כאילו הכל טוב,כשאני בפנים שבורה''
היא:(צוחקת)''תפסיקי לדבר שטיות''
אני: ''אמא זה לא שטיות,אני אומרת לך מה כואב לי ומה שאת עושה''
היא: תפסיקי להמציא דברים את משוגעת,את סתם מעצבנת אותי''
אני: ''את רואה שוב את מתחילה''
היא: ''אני לא אמרתי כלום אל תמציאי,אבל את אדם מסכן וממורמר יושב בחדר לא מרים תתחת ושונאת עולם מחפשת איך להאשים אחרים ומה רע בכולם ושאת מושלמת''

עכשיו
אני התעצבנתי כי המשפט האחרון שהיא אמרה...ממש לא נכון כאילו מאיפה היא מביאה את השטיות האלה?
נכון אני יושבת הרבה בחדר לבד
כ אני בדיכאון וכואב לי בגללה
אני אף פעם לא מאשימה אנשים אלא אם הם באמת אשמים
אני מנסה להיות אופטימית וחיובית
אני בחיים לא חשבתי שאני מושלמת ההפך יש לי שינאה עצמית ואני חסרת ביטחון דימוי וזה נמוך

היא חוץ מזה שלא אמהית היא גם לא ככ מכירה אותי

אני ימשיך לצטט מה שהיה בשיחה


אני: אמא זה ממש לא נכון,את לא מכירה אותי אם ככה את חושבת,אני דווקה רואה שאת מחפשת איך להאשים אותי בכל דבר גם בבעיות שלך''
היא: (צוחקת) ''את טיפשה ,מתי האשמתי אותך בבעיות שלי? את חולת נפש נקודה אני זזתי''
אני:''את רואה את שוב מדברת ככה,וכל פעם אומרת חולת נפש ושיזופרנית,ואת מאשימה אותי כשמשהו נופל לך,זה באשמתי כי הייתי לידך או בבית,כשיש לך יום קשה בעבודה,את צורחת עליי כי אני אשמה שנולדתי או מה?''
היא:''מתי אמרתי לך חולת נפש ושיזופרנית? את רואה שאת חולה כי לא אמרתי לך בשיחה הזאת''
אני: ''בשיחה הזאת לא אבל תמיד כן,ושוב את פוגעת בי''
היא:(צורחת) ''מפגרת אני לא יודעת מה אני יעשה לך כלבה זונה חולת נפש''
אני:(בוכה וצועקת)'' איך את יכולה לדבר ככה עם הבת שלך את פוגעת בי''
היא:(צורחת עוד שנייה עושה לי משהו) ''תשתקי כלבה את צועקת ובוכה בהיסטרייה על כל הביית חולת נפש''
אני: ''אמא כי את פוגעת כי כואב לי יותר מידיי''
היא: ''רק רציתי לדבר איתך אבל את משוגעת אי אפשר איתך''
אני:''רציתי לדבר איתך על מה שמזמן רציתי כי את כאיבה לי,תקשיבי בבקשה''
היא:''כלבה אני לא יקשיב לך את משקרת וממציאה לי דברים על עצמי''
אני:'' בונה תשתקי ,אמא תדברי יפה אני לא יכולה לכבד אותך כבר,את פוגעת בי''
היא:'' לכי זדיי* ילדה משוגעת אני סיימתי את השיחה''
אני:לכי מקווה שמישהו יתנהג איתך כמו שאת איתי שתביני תכאב''

כן גם אני לא בסדר שאני מקללת
אבל שתבינו היא עוברת גבולות
מגיל קטן היא ככה
עשיתי איתה כבר את השיחות האלה כלום לא השתנה בסוף אני בוכה

קשה לה לההבין מה היא עושה
היא מודעת לחלק מההתנהגות
ואומרת שזה האופי שלה שאני יתמודד
וכל השאר היא לא שמה לך לפגיע ולכאב שהיא עושה לי

פעם היא הייתה השיחה הזאת והיא קראה לי שקרנית וממציאה שטיות ואבא שלי היה עד לשיחה ואמר שאני צודקת ושלאמא שהיא לא שמה לב אבל אומרת ומלא דברים ללא סוף ללא הקשר מוסיפה את המילים חולת נפש שיזופרנית לכל משפט גם לא קשור כל פעם פשוט כך
והיא אמרה לו שנייכם נימאסתם עליי שקרנים אני לא מדברת איתכם

ואבא שלי נפטר כך שזה היה לפני פחות או יותר שנה שנתיים וחצי
לאמא שלי גם יש התנהגות ילדותית
מתנהגת כמו ילדה בת 7 של רוצה לא רוצה ורק שהיא רוצה לצעוק או רוצה ממני משהו היא תופסת את מקומה כאמא

והיא ממש פוגעת בי ללא סוף ,אני בת 17 סיימתי בי''ס וזה
מצטערת על החפירה מה דעתכם אפשר לעשות חוץ מפנימייה?