איך ממשיכים מפה? אולי כדאי לבדוק אופציה לחזור אליו? לגשש?

היי חבר'ה, הרבה זמן לא הייתי בפורום וכיף לחזור :-) זה הולך להיות ארוך, האמת היא שלא נעים לי לדבר עם חברות שלי על זה ובטח שלא עם המשפחה.
האמת היא שאני קצת בבלבלות, כאילו שום דבר לא השתנה בשנה הזאת...
לפני קצת יותר משנה יצאתי עם החבר הראשון, הוא היה בחור כלבבי 'על הנייר', גם היה נראה טוב ונמשכתי אליו בטירוף, תפסתי ממנו בן אדם חכם, ג'נטלמן ומצחיק וגם ההורים שלי אהבו אותו מאוד (וההורים שלי הם די ביקורתיים). אחרי בערך חודשיים הוא נפרד ממני, האמת היא שפשוט היינו במקומות שונים בחיים: אני הייתי בתמימות של אהבה ראשונה ויכולתי לראות אותנו לטווח הרחוק, והוא היה מבוגר ממני בשנתיים, עם המון ניסיון...ברור לי שהוא לא אהב אותי כמו שאני אותו, אני חושבת שהיו רגשות אבל שלכל אחד היו ציפיות שונות, ואני לא הרגשתי מוכנה להתקדם ליחסי מין... אז אני נורא נפגעתי, בכיתי והטחתי בו האשמות, כשהיינו נפגשים לעיתים (הכרנו במסגרת) היה לי קשה לראות אותו והוא לעומת זאת חייך והיה מנומס, ופעם אחת תפסתי אותו מסתכל עליי...אבל היום, משהו כמו שנה אחרי, אני מבינה שפשוט היינו במקומות שונים, וכנראה שגם אני הייתי נבהלת אם מישהו היה כל כך רציני איתי...
אחרי משהו כמו חודש וחצי הכרתי ביום הולדת שלי קבוצה של ידידים של חברה והתחלתי לצאת עם אחד מהם, לפני הדייט הראשון הוא היה חמוד ואחרי זה ירד לי ממנו ממש, ואיכשהו משכתי את הקשר חודשיים, אני יודעת שזה מסריח מצדי אבל כנראה שהייתי צריכה ריבאונד...האמת שממש לקראת הסוף הכרתי מישהו חמוד בעבודה שלי ורציתי שאחת העובדות תסדר לי אותו, וכשגיליתי שהוא בעניין, נפרדתי מהחבר ההוא והתחלתי לצאת איתו. היו המון בעיות בקשר הזה, ברמה שהתביישתי להביא אותו הביתה והיינו 4 חודשים ביחד, גם כי הוא היה מפסידן וגם כי התחלתי לסלוד מהמראה שלו. חודש אחרי מישהו בא להחליף בסניף שלנו, התחלתי איתו והתחלנו לצאת חחח. אחרי חודשיים מאסתי בו ונפרדתי ממנו, חברה הבטיחה להכיר לי מישהו מקסים אם אני אפרד ממנו, ובאמת היה נראה חמוד, ביני לבין עצמי ידעתי שזה לא הולך לשום מקום אבל היה כיף, הלכנו למקומות יפים וכו'...אחרי חודש בערך הוא נפרד ממני. ועכשיו יצאתי לדייט ראשון עם מישהו שחברה אחרת סידרה לי, היום אמורים לצאת שוב והוא משום מה לא מתקשר, דווקא חבל עשה רושם טוב אבל קצת נעלם ואני מקווה שהוא ל-א יתקשר כי ההתנהגות הזאת ביאסה אותי ולא בא לי יותר.
ואז יוצא ששוב אחרי כל קשרדייט לא מוצלח, אני נזכרת באקס הראשון ותוהה אם היינו נפגשים בנקודת זמן זו (אחרי שחוויתי קצת 'קשרים' ולמדתי להיות יותר רגועה), אם היה מוביל למשהו וכו'. ומה שגרוע זה שההורים שלי מלבים את זה, כל פעם שאני יוצאת עם מישהו שלא לרוחם (שזה כמעט כל אחד) הם שואלים למה אני לא יוצאת עם מישהו כמוהו, ואמא שלי אומרת לי מי יודע אולי יום אחד תחזרו, ואבא שלי משום מה שמר את מספר הפלפון שלו ולפעמים שואל בצחוק אם להתקשר אליו...
כבר כתבתי על זה פה ובעצת מישהו שלחתי לו חברות בפייסבוק והוא פשוט אישר, האמת שלא התראנו חודשים רבים כי לא הלכתי למסגרת (צריך לעבוד...), גם יצאתי עם כמה בנים כמו שציינתי קודם וחשבתי שאני בסדר גמור אבל האמת שלא :(
חלק מהחברות אומרות לי את צריכה קצת זמן לבד ולא לצאת עם כל אחד אלא יותר לברור, חלק מנסות להכיר לי בחורים, ואחת אמרה לי שאם אני עדיין חושבת עליו אולי כדאי לבדוק אופציה לחזור אליו ז"א לגשש, אולי לשלוח הודעה, כי עובדה שניסיתי דייטינג וזה פשוט לא הולך.
פשוט אוף.