אחותי ואבא בריב שנים ואבא מתנהג כמו תינוק

כבר המון שנים הם בריב, הסיבה לא חשובה כרגע.. היו הזדמנויות שונות להשלים וזה לא קרה עד שיום אחד אני ואחותי (הגדולה ב5 שנים) החלטנו לסוע לבית של אבא שלהשלים בינהם ולגמור עם זה כבר (ההורים גרושים משהיינו קטנות ולא בקשר).
כשהגענו קיבלה אותנו החברה שלו שאחראית על חלק מהריב הזה בכלל, ובמקום להגיד לנו יפה שלום היא אפילו לא פתחה את הדלת וחיכתה שאחותי תגיד לה שלום אבל אחותי התביישה מהמעמד עצמו אז לא ענה ואני אמרתי שלום במקומה. היא בכל מקרה לא פתחה את הדלת אז אחותי פתחה אותה בכוח כי היא הייתה מאוד נסערת ורצתה לדבר עם אבא שלי, ממש לא עם היצור הזה. אגב, אני לא מצדיקה אותה שפתחה ככה את הדלת.. אבל זה קרה.
החברה שלו פשוט התחילה לצרוח עלינו לעוף מהבית שלה, למרות העובדה שהייתי מגיעה לשם המון, ואפילו ניסתה פיזית להוציא אותנו משם.. קראה לנו מטומטמות ומשוגעות, וכל זה בזמן שאבא ישן. מהצרחות של החולת נפש הזאת הוא התעורר ובגלל כל הלחץ להתעורר לקולות השיגעון שלה הוא אמר לאחותי שאם ככה היא מתנהגת אין להם על מה לדבר. הייתי בשוק.

עכשיו, אחרי משהו כמו שנתיים מאז המקרה הזה, אחותי מסיימת קורס קצינים בצבא והיא ברב בגרותה החליטה להזמין אותו וביקשה ממני להגיד לו את הפרטים ולשאול אם הוא מגיע. על הרגע הראשון הוא אמר כן, והסברתי לו שהחבר של אמא שלי ואמא שלי יהיו שם גם והוא אמר שלא אכפת לו רק שנשב בנפרד.
אחרי כמה ימים הוא פתאום אומר לי שהוא רוצה שהחברה שלו תגיע! פשוט התחלתי לבכות כי כשאבא שלי מחליט הוא לא משנה את זה.
אני שונאת אותה, אחותי שונאת אותה, כולם שונאים אותה! לא רוצים שהיא תגיע. אני בספק אם היא בכלל תרצה לבוא עם השנאה הזאת אלייה ואם כן היא עוד יותר טיפשה משחשבתי. אבל היא לא הנושא פה.. השאלה שלי היא מה אני עושה? אני חייבת לשכנע אותו.. אמרתי לו שהוא יתחרט ושיתבגר כבר. שהוא מתנהג מאוד לא בבגרות ולמרות פער הגילאים אחותי היא הבוגרת.. הוא בטוח נעלב אבל זה ממש לא שינה את דעתו. הוא כל הזמן אמר שאם לאמא שלי מותר אז גם לו והסברתי לו שהיחס של אחותי לחבר של אמא שלי מאוד מאוד שונה מהיחס לחולת נפש שלו (לא קראתי לה ככה). זה לא עזר.

כולם סומכים עליי שהוא מגיע, ובלי שום קשר זה מאוד חשוב לי וזה חור בלב אצלי כבר המון שנים ואני חייבת שזה יפסק כבר! הוא לא קולט שזו ההזדמנות האחרונה!