אז ככה, יש לי בעיה מאוד אינטגרלית שפוגעת בהתנהלות שלי בחיי היומיום, ובסופו של דבר גם על מסלול העתיד שלי.
אני לומדת בכיתה מאוד טובה, שמיועדת לעתודה מדעית טכנולוגית, 5 יחל מתמטיקה, 5 אנגלית, 5 ביולוגיה, 10 בטכנולוגיות מידע. על פניו נראה שאני מסתדרת לא רע בכלל, אבל הבעיה שלי היא כזאת- אני שונאת בכל ליבי מתמטיקה, מחשבים ומקצועות מדעיים-ריאליים באופן כללי. נראה שבחרתי במסלול הזה מרצוני החופשי, אך למעשה אני לא בטוחה בכך בכלל; למסלול הנ"ל הגעתי עוד בכיתה ז', שלב שבו אף אחד לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו, חוץ ממה שהוריו מכתיבים לו. נשארתי במסלול שנה אחר שנה בגלל דבר אחד- אני תמיד חייבת להיות "זנב לאריות", זאת אומרת שאין ולא היה מצב בחיים שלי שבו הייתי חלק מקבוצה "נחותה" היררכית מבחינה לימודית ואיכותית, מקבוצה אחרת. הדבר הוביל לזה שהיום אני רואה את העתיד שלי באופן יותר מדי ברור- עתודה מדעית כלשהי, מדעי המחשב/שירות ביחידה טכנולוגית בצבא ומשם לקריירה בהייטק הישראלי התחרותי והמשתנה תדיר שלנו. נורא ברור לי שלא אהיה מאושרת במיוחד מתרחיש כזה, אך עם זאת אני מרגישה שאין לי אופציות נוספות.
לולא הסיבות האלו, הייתי לומדת במוסד חינוכי בעל אורינטציה צבאית כלשהי, בונה לעצמי עתיד שאהיה שמחה לקחת בו חלק, גם אם זה אומר ללמוד מקצועות "נחותים" יותר, אך כאלה שלא יגרמו לי לייחל לקץ הימים. איך לקחת בחזרה את השליטה על חיי? או לפחות להיפטר מההרגשה שהמסלול שלי כבר סלול מבעוד מועד...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025