חייבת לחזק את החברות הזאת, אני יותר מידי בודדה ומפחדת שזה ימשך גם בשנה הבאה

היי,אני טליה ואני ממש ישמח לקבל עזרה.
אני רוצה לפרט לכם קצת על חיי החברה שלי בשביל שתבינו את הבעיה. בבקשה תקראו!!
ביסודי הייתי מוקפת בהמון המון חברות,תמיד כולם רצו לדבר איתי,היינו משחקות ביחד (גומי,חבל.. נוסטלגיה!!) ,גם אחרי הבית ספר כשהייתי חוזרת הביתה תמיד באו אליי חברות,הייתי הולכת אליהם,יושנות אחת אצל השנייה.היה לי כיף.!!
אח"כ כשעברתי לחטיבה,היה לי משבר -ההורים שלי כמעט התגרשו,היו המון ריבים בבית,צעקות,צדדים וזה השפיע עליי-הפכתי להיות ילדה דכאונית והחברות שלי התרחקו ממני..נשארתי רק עם חברה אחת שגם היא ניתקה איתי את הקשר בכיתה ט' בערך.
כשעליתי לכיתה י' -ערבבו את הכיתות ,והייתי לבד-לא היו לי באמת חברות..
הייתה עוד מישהי בכיתה שלי,נקרא לה :שקד ..היא הייתה בישנית ומופנמת-גם ללא חברות אז יצא לנו להיות ביחד בהפסקות,סתם בשביל להעביר את הזמן,וגם לא היינו מדברות הרבה כמו חברות טובות אלא סתם על לימודים ודברים משעממים..
לכיתה שלנו הצטרפה עוד מישהי שעברה דירה לעיר שלנו ולכן באה ללמוד איתנו. נקרא לה :מיכל...
בהתחלה היא לא הצליחה להשתלב כ"כ ולכן מצאה את עצמה איתנו-היינו שלישייה של בנות משועממות ש"מבלות" ביחד את הזמן בהפסקות.
מיכל עם הזמן התחילה להפתח ממש ופתאום המון בנות שנקרא להם "מקובלות" הפכו להיות חברות שלה,לצחוק איתה,להזמין אותה למסיבות,למפגשים וכו..

ה"שלישייה" הזאת נמשכת עד עכשיו. כעת אנחנו בכיתה י"ב והבעיה היא כזו-
אנחנו חברות רק של בית ספר. כלומר-בבית ספר אנחנו מדברות אחת עם השנייה,לפעמים צוחקות..מרכלות וכו.. אבל אחרי בית ספר אין בכלל תקשורת בנינו!!!
לא שיחות טלפון,לא וואטאפ,לא יוצאות ומבלות,לא כלום!! כאילו שאנחנו לא מכירות בכלל.
ניסיתי ליזום הרבה פעמים אבל בכל פעם שאני עושה את זה אני מרגישה שיש בנינו משחקי כבוד. תמיד שאני יוזמת יציאה אני נתפסת בעניהם כאחת "נואשת" ,בודדה,שזקוקה לדבר עם מישהו -והאמת היא שזה באמת ככה.
כל פעם אחרי הבית ספר -אני פשוט בודדה.אין לי חברות.לא ידידים.לא תנועת נוער..כלום!! אני תמיד מבזבזת שעות על גבי שעות במחשב או עסוקה בלימודים..

המשחקי כבוד האלה כבר יצאו לי מכל החורים-הם תמיד הם עסוקות!!
מיכל היא נערה מאוד עצמאית,בוגרת ומגיל צעיר היא עובדת (כבר מגילאי 13 שזה נדיר) אם זה -קופאית בסופר,מוכרת בחנות,ביבסיטרים וכו.. אז היא כל הזמן עסוקה-גם יש לה אחיינים והיא יוצאת לפעמים עם "המקובלות" ולכן אין לה זמן פנוי.
שקד קצת פחות עסוקה.אני יודעת שאין לה חברות חוץ ממני וממיכל.היא גרה בשכונה שלי .אבל היא תמיד אומרת שהיא לא יכולה..משחקת אותה עסוקה בשביל להראות שהיא לא זקוקה לי.
בחופש הגדול לא דיברנו אפילו פעם אחת..חודשיים וחצי שלמים.. ואז ביום הראשון זה "מה קורה"? כאילו שלא היה בכלל חופש. גם עכשיו בסוכות אין בנינו שום תקשורת..כל אחת עסוקה בשלה. אני רואה את כולם יוצאים עם חברים,מבלים בחג,פסטיבלים,הופעות ואני תקועה בבית-בוכה וכותבת עכשיו את השאלה המחורבנת הזאת!!!
אני ממש בודדה ובדיכאון,אין לי חברות-בא לי פשוט למות.אני לא חשובה לאף אחד..

רק בבקשה אל תגידו לי ששנה הבאה אני יכיר חברות בצבא ובלה בלה כי אני לא יעשה צבא (מסיבה בריאותית) אלא שירות כנראה .
הפחד שלי הוא למצוא את עצמי שנה הבאה מנותקת לגמרי.לא יהיה בית ספר ואז בכלל לא יהיה לי חברות או תקשורת!! זה ממש מפחיד אותי.
איך אפשר לחזק את החברות הזאת? אני רוצה שהיא תישמר ,אחרת אני יימצא את עצמי עוד יותר בודדה ואני לא יצליח לעמוד בזה.
תודה מראש.