איך מוצאים את עצמך בעולם הזה?

אני שובל,בן 18,מוזיקאי,שחקן,זמר וכותב.
מצרף את השיר שלי למי שרוצה לשמוע.
מאז שאני מכיר את עצמי אני שומע מוזיקה,ואוהב אותה.
שר מכיתה א',כותב מכיתה ז',משחק מכיתה י'.
אבל בכללי,החיים שלי לא הצליחו ממש להסתדר כי לא ממש עשיתי למענם משהו.
רואה את כל האנשים סביבי שמסתדרים עם אנשים,ואני תקוע בבועה שלי ולא מאפשר לעצמי להתקרב לאף אחד.
לא מזמן התחלתי לעבוד באיקאה,עבודה ראשונה שלי רצינית.
אומנם אני עשיתי צעד קטן,אבל קשה מאוד להחזיק את האופטימיות הזו למעלה.
אני רואה אנשים שהיו בתחתית,במצבים גרועים משלי,עם משקל גדול יותר והורידו אותו ושינו את עצמם,עם ביטחון בתחתית והיום יש להם חברה,אנשים סגורים שהיום הם מוקד חברתי.
זה טיפה גורם לי לקנאה.
אני לא אוהב מסיבות כמו הרוב מהסיבה הפשוטה שזה מלא באנשים ואני כרגע,בשלב הזה של החיים,מרוב האנשים נלחץ,במיוחד מכמות גדולה במקום אחד.
חוץ מזה שהמסיבות רועשות ומבולגנות וזה לא לטעמי.
אני יותר שקט כזה,אבל יש לי חוש הומור והכל.
אני פשוט רוצה להשתחרר מכל העצבות הזו ולהיות אדם חברותי,כזה שאין לו בעיה לתקשר לא משנה עם מי,כזה שמרגיש את המציאות,שלא מנותק ומעופף למקום אחר במחשבות,רוצה להרגיש שהעולם הזה אמיתי ושאני שייך אליו.
ניסיתי מלא דברים במהלך חיי,חלק הצליחו יותר,חלק פחות,אבל בכללי,אני מאוד רוצה להיות מוזיקאי,אבל מפחד מאנשים,לכן להופיע כרגע זה לא בראש הרשימה שלי.
אני מתגייס ב3.12,שזה תיכף ואני מקווה שיהיה לי טוב שם,בעיקרון אני מעוניין להיות ג'ובניק,נראה מה יהיה.
אני גיוס כללי,מחכה שישבצו אותי.
פרופיל 64,לכן לא יכול להיות קרבי.
אני בטוח שיש עוד מלא כמוני שהמציאות מורידה אותם כל הזמן והם מרגישים חרא,בנים ובנות,בגילי אפילו,בלי ניסיון חברתי אבל שיש להם מה לתת,שיש להם לב,כישרון,שכל ושמחה לתת אבל הם לא יודעים איך לשנות את עצמם.
ברור שצריך לצאת מהבית,אני מניח שהצבא יפתור את הבעיה הזו.
השאלה איך מתחילים להתמודד עם כל החיים האלה.
אם יש לכם חלום,אני אישית מאמין שאתם צריכים ללכת אחריו לא משנה מה אחרים חושבים,אני אישית רוצה להגיע למצב הזה שאני מגשים את חלומותיי בלי לשים על דעות של אחרים בכלל,טייק איט אור ליב איט,ומי שלא יאהב יוכל לקפוץ לי והכל.
זה בעיקרון פריקה,אבל גם תגובות יתקבלו בברכה :)