יצאתי מהארון בפני חברה שלי והיא גרמה לניתוק ביני לבין ילדיי

אהלן. שמי אדם ואני בן 33, בזוגיות עם חברה שלי כבר 10 שנים. יש לנו 2 ילדים - ילד בן 8 וילדה בת 7. הילדים שלי הם כל עולמי! גיליתי שאני הומו בגיל צעיר, ונכנסתי לדיכאון בגלל שהבנתי שלעולם לא אוכל להקים משפחה ולהביא ילדים עם אישה ולחיות באושר ועושר. כשפגשתי את חברה שלי, התאהבתי בה. מאותו רגע הבנתי שאני דו-מיני.. או אולי פאנסקסואל (משיכה כלפי אנשים ללא קשר לזהות מגדרית או למינם הביולוגי). אחרי שנה ביחד היא נכנסה להריון לא מתוכנן והחלטנו שנביא את התינוק לעולם כי היינו במצב כלכלי די טוב. כשנולד בני, אני נולדתי מחדש. אחרי שנה נולדה בתי והייתי הכי מאושר בעולם. כמו כמעט בכל זוגיות, אחרי מספר שנים ירדה התשוקה, החיבה והמשיכה. היו לי את החיים המושלמים עד שתקף אותי המצפון שלי, היה בי דחף לחשוף את זהותי האמיתית שסחבתי כמו סלע בתוכי במשך עשור. הבנתי שזה לא הוגן כלפי חברה שלי, כי בשביל שתינו כנות זה הדבר הכי חשוב ותמיד היינו כנים אחד כלפי השנייה, חוץ מהסוד הזה שהסתרתי ממנה.
לפני כמה ימים החלטתי לצאת מהארון בפנייה ולספר לה על הכל. היא קיבלה את זה רע. רע מאוד. היא צרחה, בכתה, התנפלה עליי וצעקה משפטים כמו "איך יכולת לשקר לי כל השנים האלה"... הסברתי לה שלמרות זאת, אהבתי אותה ואני עדיין אוהב אותה הכי הרבה בעולם, זאת האמת. היא אהבת חיי. היא כמובן לא האמינה, ואיימה שלא אראה את ילדיי יותר לעולם ואמרה לי שהיא לא רוצה לראות אותי יותר ושאני אעוף מהבית. כך עשיתי והלכתי לישון אצל אחי באותו היום, ככה גם ביום שלמחרת אחרי שהיא לא ענתה לשום שיחה או הודעה שלי. התחלתי לדאוג אז הלכתי לדירה שלנו וגיליתי מהשכנה שהיא ארזה מזוודות ולקחה את הילדים (בלי להודיע לי). התקשרתי לאמא שלה ולכל החברות שלה לברר איפה היא, אבל אף אחת לא עזרה לי. היום החלטתי לעשות לה תרגיל - התקשרתי מהטלפון של אמא שלה אליה בשביל שתענה כי לשיחות שלי היא לא עונה. היא ענתה, שמעה שזה אני, וצרחה שהיא שונאת אותי ומבטיחה שבחיים לא אראה יותר את ילדיי ואותה, שלא אבוא לחפש אחריהם כי זה מיותר ואני לא אמצא אותם ושילדיי לא מעוניינים לראות אותי. בקיצור, אני שבור. מה עליי לעשות? אני לא רוצה לערב את המשטרה אבל בכל זאת מדובר בילדים שלי! אני יודע שהם בסדר איתה אבל כואב לי שהם רחוקים ממני ובטח מה היא סיפרה להם עליי. בחיים לא חשבתי שזה מה שיקרה, אני אבוד!