לפעמים ממש בוכה ומפחדת להישאר לבד, איך אני ממשיכה עם עצמי?

שלום לכולכם,

פרודה מזה כמה חודשים (ביוזמתי). משתדלת לשמור על איזון, בכל זאת אני אמא. אני גם אדם מאוד חברי כך שלהשתדל על נשימה ארוכה לא קשה לי. הוא הרבה פעמים מנסה ללבות עניינים אבל אני כבר מנוסה כך שזה עובר לי ליד האוזן וכך אני שומרת על האווירה.
עד כאן בנוגע לרקע כללי.

מבחינת זוגיות או פרטנרים-לא היו לי מרגע ההחלטה. לקח לי גם זמן להתבשל בכלל למצב החדש אבל התוואי זוגיות שלי נקבע מבחינתי.
אני לא מחפשת חתונה נוספת (בעיני מיותר לחלוטין) אבל כן זוגיות.
בתחילה יצאתי לכל מיני מקומות הזויים שחברות הביאו אותי אליהם-סגרתי מהר סיפור כי זה לא הסגנון שלי,זנותי וולגארי מדי בעיני.
היום אני יוצאת עם אחותי וכמה חברות שלה (קטנטנות בעיני אבל המקומות שווים. נעימים ואין אווירה של חרמנות,הורמונים ומשחק באוויר).
הכירו אותי אנשים שם, באמת נחמד לשבת אבל כשאני כבר יושבת שם ואני מודעת למטרה, אני במוד אחר. אני לא נותנת טלפון והיה רק אחד שביקש על המקום פייסבוק (אישרתי בלית ברירה אבל אני לא משתפת פעולה).
אני מחפשת אדם ספציפי.חשובים לי יושרה, אדם שאוהב להרגיש את החיים, תקשורת ורגישות. השאר בונוס. נאמנות אלי אמורה להיות התנאי הראשון, אני שואלת ומדברת על זה עם גברים באופן כללי. תמיד.
אבל אני מרגישה טוחנת מים. אני גם טיפוס נבוך. אני לא אגש לגבר ואתחיל איתו בשיחה שהם מתחילים איתי (ותמיד התחילו איתי הרבה).
כך שתמיד יהיו הצעות אבל אני כמו בובה בווטרינה- רחוקה מהם.
ומה זה משנה כמה אני יפה אם אני זומבי?
אחותי עושה חיל ואני מאחורי וטרינה מלאת הצעות. קופאת. מרגישה מוכרת את עצמי בשוק בשר. אני לא בנויה לסטוצים, אני גם טיפוס מאוד מונוגמי ואת הריבוע הזה כבר הבנתי מאז שהייתי ילדה קטנה.
אני לא אקפוץ מקשר רציני לקשר בלתי מחייב, נשמע לי נמוך מדי ובטח לא אני כי רגשית אני טוטאלית. בשבועיים האחרונים אני מוצאת עצמי מעבירה לילות לבנים, לפעמים ממש בוכה ומפחדת להשאר לבד (בכל זאת, כטיפוס אני מאוד זוגי). אני לא מספרת וגם לא רואים תודה לאל, אני נראית גם טוב ובאיפור מינימלי אני מיליון דולר. עד כמה שכולי חברותית ומשתפת, כשזה נוגע לחיים הפרטיים שלי אני בונקר.מי שיכול להרגיש אותי אפילו רק ממבט איני מסתכלת לעברו. מנסה להתעלם ולהתמקד במה שאני צריכה לעשות.
אולי זה רק משברון אבל זה ברקס רציני. בכל זאת, אני נושקת לארבעים.
איך אני ממשיכה עם עצמי מכאן? (אני לא מעוניינת בפסיכולוגים ויועצים).