מרגיש מדוכא מינית בזוגיות שלנו. כבר שלוש שנים

אני מאוד אודה למי שיוכל לעזור לי.

אני בזוגיות עם גבר כבר 4 שנים. מתוכם 3 שנים שלבן זוגי יש בעיות ברקטום, יש לו טחונים וזה מכאיב לו מידי כדי שנבצע אקט מיני מלא.
הוא ניסה הכל, משחות, ניקיון, לאכול בצורה מסודרת יחסית, ועדיין בהמון מצבים הוא לא היה מסוגל לבצע את האקט כי האזור לא היה נקי מספיק, או שכאב לו.

אני לחלוטין מבין את מצבו. אבל קשה לי. קשה לי מאוד כי אני אדם נורא נורא מיני וזקוק למין ולמגע על מנת להרגיש נאהב ולממש את ההומוסקסואליות שלי. קשה לי כשאין את המין המלא, אני בטוח גם שבכל מערכת יחסים הטרוסקסואלית, אנשים היו משגעים אם לא היה סקס מלא. יש בזה משהו שנחוץ במערכת יחסים על מנת להרגיש את החיבור אחד עם השני. ואת הקבלה המלאה אחד של השני.

כבר 3 שנים שאני מקריב את השנים הכי יפות בחיים שלי, שבהן יכלתי לעשות סקס כל כך הרבה, עם מי שבא לי וכמה שבא לי, אבל שמרתי לו אמונים מתוך אהבה גדולה אליו ומתוך נאמנות כנה מאוד כלפיו. נכון שאני רואה פורנו, אבל זה רק בגלח שבמציאות אין לי את הדבר האמיתי איתו.

הוא מבחינתו אמר שאין לו בעיה לחיות גם בלי האקט המיני המלא (חדירה), דבר שמאוד פגע והעליב אותי, לנוכח העובדה שמתחילת הקשר הבהרתי ואמרתי לו שאני מאוד שם דגש על זה ומאוד רוצה את זה. היתה שנה וחצי שעשינו את זה יחסית הרבה, עד שהוא התגייס ומשם זה פשוט קרס. לא היה מין מלא חוץ מהתגפפויות רגילות ולא מממשות.

אני אומר שהן לא מממשות כיוון שאני לא מצליח להרגיש את אותה הפליאה וההלם המדהים הזה של החדירה בעת שאנחנו מתגפפים. וזה יוצר אצלי המון תסכול.

אני לא יכול להיפרד ממנו. אני אוהב אותו. אני לא מסוגל אפילו לחשוב על להיפרד ממנו. אבל במחקבה שניה אני פשוט כל כך כואב את הנושא הזה, כל כך קשה לי בלי לחדור אליו ובלי לממש איתו את המיניות שלי. אני אומר שלי כי כן, אני צלע לא ממומשת כאן, אני צלע מתוסכלת, כבויה, מדוכאת. אני מרגיש שהוא מדכא אותי מינית ומונע ממני את השנים הכי יפות בחיים שלי.

אני יודע שסקס, בעיקר בין הומוסקסואלים, זה ממש לא כמו בסרטי הפורנו. אני יודע את זה ואני הייתי מסתפק אפילו רק בתנוחה המיסיונרית, כי באמת שאין לי בקשות גדולות חוץ מלחדור אליו ופשוט שנרגיש את האהבה הזאת באקט הזה.

אני לא יודע מה לעשות. אני כל כך כבוי. כבר באמת חשבתי לחפש בשדות זרים, רק כדי שלא ארגיש את התסכול הזה שאני לא עומד בו כבר. אבל אני חישב על הסעיה שיש לו שזה הטחורים ואומר לעצמי שזה פשוט לא יהיה פייר כלפיו.

למה זה מגיע לי? אני בן זוג רע? שמרתי לו אמונים, הוכחתי את עצמי, אני כל כך אוהב ונוגע ורוצה אותו.... ולא מקבל את זה חזרה. והכל בגלל טחורים... ברצינות, זה מרגיש לי כאילו מישהו צוחק לי בפנים.

ושלא תחשבו שלא ניסיתי להיות הפאסיבי, הייתי כמה פעמים. מתישהו פשוט נמאס לו, והוא פשוט לא רוצה אם אני מציע לו. הוא לא יוזם את זה... אני באמת לא מבין מה הבעיה איתו... ):

אני כל כך עצוב. אני כל כך רוצה לעשות סקס מלא, להרגיש אהבה גדוחה ברקט כזה מדהים ומושך... למה זה מגיע. אני חושב שאחרי 3 שנים בלי... אז מותר לי להתחיל לרחם על עצמי...

מצד אחד אוהב כל כך ... מצד שני מדוכא מינית... וזהו. זאת המשוואה שחוזרת על עצה שוב ושוב... ואין לי אומץ להיפרד ממנו, כי אני לא חושב שאמצא אדם יותר טוב לב ממנו. אני לא רוצה להיפרד ממנו. הוא מאוד מכבד בדרך שלו ואוהב אותי ובוכה כשאנחנו רבים על זה. מה אעשה? ...

אני אובד עצות.