מתי אחרי פרידה כדאי להתחיל לצאת שוב?

אני שלושה שבועות אחרי שהסתיים קשר אינטינסיבי. בעבר אחרי שקשר הסתיים הייתי לוקחת הפסקה מאוד ארוכה ואז היה לי תמיד קשה לחזור. מחשש ששוב זה יקרה ניסיתי לחזור למסלול רגיל, הכרתי בחורים אפילו יצאתי עם שניים. אך מצאתי את עצמי משווה בינם לבין מה שהיה לי קודם. השוואה שכמובן לא עבדה לטובתם או לטובתי. אז הבנתי שלמרות שאני רוצה להיות אני לא פנויה רגשית. אז לקחתי הפסקה של שבוע סירבתי לדייטים, התמקדתי בעבודה ובחיים האישיים שלי. כרגע הכול קצת לא יציב. טוב לי בעבודה אבל אני חוששת שהמקום יפשוט את הרגל ואני אשאר ללא פרנסה, כל החברות שלי שקועות בחייהן, זו בלימודים, זו במעבר דירה ואני מרגישה תקועה. יש כאלו שסיפרתי להן על הפרידה ויש כאלו שלא אמרתי מילה והן חושבות שאנחנו עדיין ביחד. אני פשוט לא מצליחה לדבר על זה. קשה לי. החלטתי שאקח הפסקה אבל אחרי שהכרתי אותו וכל-כך נהניתי מהזמן שלנו ביחד שמאוד קשה לי להיות לבד. אני מרגישה ברגעים מסוימים בודדה, אני מרגישה שחלק מהבדידות הזו זה משהו שאני כופה על עצמי אך חלק מזה פשוט שיש דברים שחסרים לי כמו זה שאין לי חבר'ה ואין לי את האפשרות כמו שהייתה לי פעם לצאת לטיולים, לעשות על האש, סתם לשבת בבית ולצחוק על שטויות. חסר לי וזה לא קשרים שאפשר לחדש, אנחנו לא באותו מקום בחיים ואם הם היו רוצים הם היו שומרים על קשר. סביר להניח שאם הכול היה נהדר בחיי, פחות הייתי מרגישה את הכאב. זו הסיבה שאני שוקלת שוב להתחיל לחפש קשר על אף שאני יודעת שאני לא לגמרי פנויה לזה. זה מוקדם לי. אך מתי אני ארגיש שאפשר? אולי אם לא אדחוף את עצמי, אני לא ארגיש את זה. החיים רצים ואני צריכה לרוץ איתם, אחרת אני עוד עלולה להישאר במקום. שחברה מספרת לי שהיא יצאה לדייט אני חושבת לעצמי שזה מה שאני גם צריכה לעשות. אך כשאני באה לעשות זאת, זה ממש מאבק פנימי שאני מכריחה את עצמי. מוצאת את עצמי מחפשת גברים שדומים לו. זה כל-כך לא הוגן. גם כלפי אחרים, אני רוצה לתת הזדמנות מלאה לבנאדם ולהיות שם כל כולי, כמו שהייתי איתו. מה גם שבדייטים אני חושבת שהם מרגישים את זה, הם מרגישים למרות שדברים לא נאמרים. אני בדילמה לא יודעת איך לפתור את זה. אני זוכרת שלפני שהכרתי אותו, הייתי כל-כך נקייה, לא הרגשתי... כלפי אף אחד. למקום הזה הוא יכול היה להיכנס, אני פשוט חוששת שייקח זמן עד שההרגשה הזו תחלוף. אני זקוקה לעידוד.