מדוכאת מהחיים

טוב היי.. אני כבר כמעט שנה מדוכאת/ בוכה בגלל הנושא, לחלק מכם זה ישמע כמו בעיה עוד בעיה מטופשת, ואני גם לא בטוחה שתוכלו לעזור לי, אבל החלטתי לנסות בכל מקרה כי אני מרגישה שאין לי למי לפנות.:(
טוב אז ככה... אני בבית ספר ילדה די בינונית, אני לא מ"החנונים" וגם לא מ"מלכי השכבה". אני מסתובבת באמת עם ילדות מקובלות, ומדברת עם בנים. הבעיה היא שזה קורה *רק בבית ספר*. אני מרגישה שאין לי חיי חברה. חוץ מבית הספר, אני נפגשת אחר הצהריים עם 2-3 חברות וזהו. סתם שתבינו, אני מדברת עם די הרבה אנשים בבית ספר. כאילו, כולם חברים שלי בערך... אני צוחקת עם מלא, מסתובבת, אבל רק ואך ורק בבית ספר. אני משתגעת מזה. אני חוזרת הביתה, ואני רק בבית. אני לא יוצאת לשום מקום אחר. וזה כואב לי באמת שכואב לראות ילדים מהשכבה או משהו מעלים תמונות שלהם ביחד ורושמים איפה הם .. כאילו, אני חושבת "למה אני לא כמוהם?" להם הם נהנים מהחיים, ורק אני בבית? למה אני לא יוצאת לשום מקום? הדבר שהכי כואב לי זה שאני גם לא יוצאת בערבי שישי. אני רואה את כולם מעלים תמונות בפייסבוק, ואני מקנאה בהם בטירוףף! למה רק אני בבית ?????????????? למה כולם חברים שלי בבית ספר, אבל אחרי בית ספר- כלום!!! אני לא חושבת שזה בגלל בעיה של ביטחון, כי יש לי. אבל אני פשוט מתחילה לחשוב מה לא טוב בי. אני לא נראת טוב? אני לא זורמת? מצחיקה? משעממת? למה זה קורה לי?): אפילו אמא שלי שאני אומרת לה שאני רוצה בגדים חדשים, היא עונה לי "יש לך כבר מלא, למה את צריכה עוד? במילא אין לך לאן לצאת." - כל כך כואב לי שהיא אומרת את זה !!!! או למשל שאח שלי יוצא עם חברים שלו, אוף כמה שאני מקנאה בו):
אני מרגישה שאני לא חווה את הילדות שלי כמו שצריך, וזה חבל לי זה הגיל הזה לא יחזור עוד לעולם.
התחלתי אפילו לפחד שאולי גם בעתיד אני אהיה ככה? כל היום בבית? לא אצא למסיבות כמו כולם? לא אכיר אנשים?
אני לא רוצה שזה ישפיע עליי):
כמו שאמרתי לפני כן, אני ממש לא בטוחה שתוכלו לעזור לי, אבל אני מאוד מעריכה את מי שקרא הכל ואשמח לשמוע את דעתכם/ עצתכם לגבי הנושא.
נ.ב-
אין לי שום בעיה פסיכולוגית או משהו כזה, אז ללכת לפסיכולוג/ יועצת/ אמא לא בדיוק יעזור לי... תודה מראש.