טיימינג גרוע: הוא אהב אותי, עכשיו אני אותו והוא כבר לא

הכרנו לפני שנתיים, הוא הידיד הכי טוב שלי וממה שחברים שלו סיפרו לי אני גם החברה הכי טובה שלו. התחלתי להימשך אליו ולרצות אותו לפני כבר כמה חודשים, אבל הכחשתי. עד שהחלטתי לעשות צעד, וכשבאתי לישון אצלו כי לא הייתה לי דרך לחזור הביתה, התנשקנו. כמה ימים אחרי כבר לקחתי אומץ ויזמתי שיחה. היא התחילה בזה שאמרתי שיש לי משהו אליו וזה לא סתם, ומיד הוא אמר: אנחנו לא נהיה ביחד. זה היה מוזר, אבל מצד שני בהמשך השיחה הוא אמר שזה אירוני. שאלתי למה ואז הוא גילה לי שלפני שנה וקצת הוא גם רצה אותי.
בקיצור מאז הסיפור לא נגמר, זה קרה עוד 5 פעמים שבאתי לישון אצלו והתנשקנו. וזה התחיל להפוך לדפוס שחוזר על עצמו, ישנים, מתנשקים, קמים בבוקר ויום אחרי מתראים בבית ספר או ביציאה והוא בוכה לי שזו הייתה טעות והוא מתחרט שהוא עשה את זה ושזה לא בסדר. ואני לא יודעת מה לומר, ובכל פעם נוצרת שיחה מעוותת שרק עכשיו אני מבינה עד כמה טיפשה הייתי. לחצתי עליו כי רציתי שיהיה משהו. ראיתי את זה כהדבר הנכון ביותר, לי וגם לו. כל כך הרבה סימנים שהפנו אותי לחשוב ככה ועוד המון סימנים שהתעלמתי מהם שהפנו אותי לחשוב אחרת.
טוב, אז עכשיו אני כבר הבנתי שהוא לא סגור על עצמו, כי פעם אחרונה שהתנשקנו הייתה ביוזמתו לחלוטין, הוא התחיל לנשק אותי תוך כדי שישנתי, ואז משום מה זרמתי, ועל זה אני מתחרטת. הוא מוזר, אני לא מבינה אותו. ואני חושבת שגם הוא לא מבין את עצמו, וכדאי שהוא יתחיל קצת להתאפס על עצמו. ולהפסיק עם כל הפריקיות, החברות המזדמנות שהוא כל רגע מחליף, והרצון העז שכולם יאהבו אותו. ההתנהגות הלא אמיתית, וחוסר הבנה שלי אותו. מרגישה כמו בובה, רק עם לב ושהוא משחק בי, לעיתים נמאס ולעיתים זה כיף, אפילו גם לי. אני אוהבת אותו, והוא חבר טוב. כל יום אני מתראה איתו, בכל שישי אני יוצאת איתו. והחלטתי שהגיע הזמן להתרחק. אז התרחקתי, וזה... נחמד. אבל מה אחר כך, הידידות שלנו לא תהיה כמו שהיתה, ואני יכולה להמשיך לחשוב שהוא גם רוצה אותי, כי באמת יש סימנים: לפחות פעם ביום הוא אומר לי שאני יפה, והוא מחבק אותי חזק, ומתייחס אליי בכבוד, ומגן עליי, הוא נפתח בפניי, ואפילו חבר שלו אמר לי שאולי הוא אומר כמעט לכל אחת שהוא אוהב אותה אבל אותי הוא אוהב באמת. טוב, אם הגעתם עד לכאן, כנראה זה טיפה נוגע גם אליכם או מעניין אתכם. השאלה היא מה לעשות עכשיו?