הילד שלי לא סובל את בן זוגי ורוצה לעבור לפנימייה, להסכים?

אני מאוד מקווה שלא תחשבו שאני איזה מפלצת או משהו,
בסה"כ באתי לאתר בשביל לקבל את התמיכה והעצות הטובות שלכם ולא בשביל שתכנסו בי. אז בבקשה ממכם... תנסו להבין אותי...

התחתנתי עם בעל מכה בגלל לחץ של ההורים בתחילת שנות העשרים.
הורים פרימיטיבים, שכל מה שעניין אותם זה לשדך לי מישהו מבוסס לחתונה.
עשיתי את הטעות והתחתנתי, הבאנו ילד לעולם ושנה אחרי זה התגרשנו כשהוא התחיל לאבד שליטה על הידיים שלו כלפיי.
גירושין מאוד מכוערים שכללו הרבה בתי משפט, ענייני כספים ועלבונות כלפי 2 הצדדים.

היום אין לי כל קשר לגרוש, מלבד בני בן ה-15.
אני מאוד מאוד אוהבת אותו, אבל אני לא יכולה להגיד שאני קשורה אליו
הוא מעדיף לחיות יותר בוילה של אבא שלו ובחומריות שנשפכת שם... פחות אצלי באיזה בית חצי קונה.
ואני לא שופטת אותו, הוא עדיין ילד... וככה המצב.
הוא נמצא אצל האבא 5 ימים בשבוע ואצלי רק יומיים...
וקיבלתי את זה. זה מה שהילד רוצה ואני לא יכריח אותו להיות במקום שאולי פחות טוב לא

לפני שבוע בני חזר מאבא שלו מאוד עצבני, היה להם ריב קשה (לא יודעת על מהף רק נותר לי לקוות שלא היה שם אלימות)
הילד סיפר ש"אבא מחוק מבחינתי" - למרות ששמעתי את המשפט הזה כמה פעמים ממנו ואני לא מתרגשת...
כשדיברתי איתו הוא היה מאוד עצבני, והתפתח עוד ריב ביני לבינו שתוך כדי העלתי את הנושא ואת תחושותיי שהוא לא אוהב אותי ושהוא לא רוצה לבוא אליי ושהוא מעדיף את אבא שלו ואת הכסף על פניי
הוא בתגובה אמר שהוא לא סובל את בן זוגי (אנחנו בקשר כבר 4 שנים) ושהוא מעדיף להיות כמה שיותר רחוק ממנו.

הסברתי לו שהוא לא הכיר אותו נכון, ושהם צריכים להתגבש ביחד, אבל הילד שולל כל אפשרות שאני מציעה, הוא פשוט לא סובל ונקודה.
הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת לפנימייה רחוק ממני ומאביו ושנעזוב אותו בשקט
הסברתי לו שפנימייה זה לא משהו שמתאים לו, זה לא האוכלוסייה הנכונה, אבל הוא התעקש
הוא אמר לי "זה או אני או הבן זוג שלך, ומה לעשות... חס וחלילה שתוותרי עליו בשבילי"

בקיצור, הילד מרגיש שהוא בתעדוף שני אצלי ושקודם כל בן זוגי
וזה לא נכון. באמת שלא.
פשוט הבן שלי לא תמיד גדל אצלי ולרוב היה אצל אבא שלו
אני מאוד אוהבת את בן זוגי ואני לא יכולה בכלל לחשוב על מחשבה של פרידה ממנו
אני אפרד? ואז מה? והילד יחזור לאבא שלו פתאום? נו באמת
אני יכולה להקריב בשבילו הרבה, אבל אני חושבת כמה צעדים קדימה ורואה את עצמי בודדה.
האפשרות לעזוב את בן זוגי לא קיימת באמת!!!! אז מה עושים? נותנים לו ללכת לפנימייה?