מפחדת למצוא את עצמי בגיל 30- עובדת בהייטק, רווקה וללא זוגיות

שלום וסופש טוב לכם,
אני מודיעה מראש שההודעה שלי כנראה תיהיה ארוכה אבל אני חייבת לשפוך את הלב ולפרוק.
היי, אני בת 20, השתחררתי לפני כמה חודשים. עכשיו אני עובדת בחברת הייטק בתפקיד מאוד טוב. התקבלתי לחברה בשל הפוטציאל שהם ראו בי, למרות גילי הצעיר(אין לי תואר במדעי מחשב או ניסיון מטורף בתחום). הכי כייף לי שבעולם שם(אני עובדת שם כבר בערך 4 שבועות) וזה התחום שלי ואני מאוד נהנת וחשוב לי ללמוד ולהוכיח לעצמי ולהם שהסיכוי שהם נתנו לי הוא יישתלם להם. אני בחורה שמאוד חשוב לה הסיפוק המקצועי, גם בשירות הצבאי היה לי ממש חשוב לעשות תפקיד משמעותי ומקצועי. זה האופי שלי אבל הפחד שלי, הוא שאני אבלע בקריירה.
אין לי זוגיות וזה חסר לי, אני מאוד רוצה לתת חום ואהבה. היו לי כמה קטעים וקשרים(זה לא שלא היה אף אחד) הקטע האחרון נשמך הרבה מאוד זמן כי שנינו היינו בצבא ואני לא הייתי בוגרת מספיק וגם הוא,וזה נשמך חודשים וזה רעה לשנינו וזה כל הזהמן ON/OFF כזה, ניסנו שוב וויתרנו וככה חודשים טובין וזה נגמר בסוף לפני 3/4 חודשים. מאז היו עוד כמה מיני היכרויות שהתחילו בבום ונגמרו מאוד מהר. כי הבחורים היו בראש אחר או לדוג' אחד מהם היה מקשר קודם וזה סוג של התחיל להיווצר בינינו והתחלנו להכיר ואז משהו שם נהרס, כי דיי שנינו עבנו שהוא עדיין לא התגבר על ההיא(האקסית).
ומאז אותו סיפור לא היה כלום, ב - 3 שבועות האחרונים יצאתי קצת פחות מהרגיל כי היה לי לחץ והייתי צריכה את התעקלמות שלי בעבודה במסגרת החדשה. עכשיו אני מתחילה להיכנס לסבב הנורמלי של החיים וחיים מעבר. אני ממש לא בחורה שאין לה חיים. אני מאוד קריירית וזה נכון, וממש חשוב לי מימוש עצמי, בשביל עצמי אבל אני גם בחורה מאוד משפחתי וחברתית ואני יוצאת(ברים, מסיבות, בתי קפה אני מאוד אוהבת ללכת להצגות וכו') כמו כן, אני רוצה להתחיל להתנדב עכשיו באחת העמותות, זה משהו שממזמן רציתי וממש חשוב לי לעשות. ויש לי חיים וחיי חברה, אבל איכשהו לא הולך לי עם זוגיות ופתאום עכשיו אני מתחילה לפחד מהקריירה שמזה אני אסחף לקריירה יותר מידיי, מזה שזה פשוט לא מגיעה, ואני לא יושבת שמחכה לזוגיות עם שליח פיצה אבל זה פשוט לא קורה.
אני חייבת להיות כנה, אני מאוד רוצה את החום והאהבה ואת הלתת למישהו את האהבה הזו. מאוד חשוב לי למרות העומס בעבודה והשעות הרבות להיות עם המשפחה אבל אני גם רוצה וצריכה אהבה מסוג אחר, אהבה של זוגיות, וקשה לי עם זה שאין את זה. תאמת, הבנתי לא ממזמן שאני סוג מפחדת להודות שאני רוצה - "רוצה זוגיות", כי אז מה, הודתי ומה הלאה?! זה לא מגיעה!!!
אני מרגישה שתמיד הסביבה רק מחמיאה לי על הכול, אני בחורה שנראת טוב(לא הכי רזה אבל מלאה במקומות הנכונים, לא חסר לי מחמאות על כך ואני יודעת טוב מאוד איך להדגיש את הצדדים הכי יפים אצלי ע"י בגדים כך שזה לא ייראה זנותי אבל סקסי ונשי כשצריך) ויש לי אופי טוב(אני לא מושלמת כמובן ורחוקה משם) אבל אני מאוד כנה ופתוחה. אני ממש לא מהבחורות הריקניות ללא תוכן. יש שאיפות ותחומי עניין וכו'. אבל זה לא מצליח. ושתבינו כל הצלחה בקריירה זה לא באה לי בקלות, עבדתי ממש קשה בשביל זה, אני ממשיכה לעבוד ולהוכיח את עצמי.
וכנראה גם אני קצת בחורה אחרת, כי אני לא מבחורות שמסיימות צבא ונוסעות לתאילנד, בטן גב חודשיים ומה לא. אני גם אוהבת חופשות אבל היה לי חשוב להתחיל לנצל את הזדמנות ולהתחיל להגשים את חלומי כי התפקיד שבו אני עכשיו זה ממש חלום שלי, ממש רציתי להיות בתחום הזה ולמדתי הרבה והשקעתי הרבה מאוד בשביל זה.
העניין שאם אני הייתי מסתכלת על עצמי מהצד, הייתי חושבת שמשהו פגום בי כי איך זה יכול להיות שבחורה שגם מושכת, נשית ומצד שני יש לה תחומי עניין ולא רק הייטק ומחשבים, אלא גם מוזיקה ואמנות(אני מנגנת מגיל קטן בגיטרה וכינור). איך זה שאין לה מישהו, זה מעלה מחשבות שבטח משהו פגום אצלה. זה ממש משגע אותי, למה זה פשוט נהרס תמיד!!! אני במעיין מעגל כזה שבו אני מצליחה בהכל, ולא חסר לי יחסים חברתיים או הצלחות מקצועיות וכו'.. אבל הזוגיות לא מגיעה, וכמה שאני לא מנסה לפתוח מעגלים חברתיים, להכיר אנשים, אני לא מצליחה לצאת משם. אני כבר לא מצליחה להבין מה הפגם שבי שזה לא מצליח, או בכלל לא מגיעה. וכמו שציינתי למעלה, אני ממש לא יושבת בבית כל היום או במחשב, אני יוצאת ומבלה ונהנת ופשוט זה תקועה!!! אני בן אדם אופטימי וחייכן, ואני פשוט מתחילה לאבד את הביטחון והתקווה בעצמי ובכללי, ונכון שאפשר להגיד שאני רק בת 20, אבל מה יהיה אם זה יישאר אותו דבר גם בגיל 30, אני מפחדת למצאו את עצמי יושבת בגיל 30 בתפקיד חשוב בהייטק, רווקה ללא זוגיות.