המורים והיועצת המליצו להורים לתת לי רטלין, מה זה אומר עליי?

היי לכולם :))
אתמול, לצערי הרב(!!!!!!), הייתה אסיפת הורים... פשוט מ-ע-ו-ל-ה (מקווה שכולכם חובבי ציניות :), הציונים שלי הם בשמיים !! 49 ,27,56, וכולי וכולי... היי, קיבלתי גם 85 :))))) ההפרעות והאיחורים, שברתי שיא חדש !!! :))
ועכשיו באמת, לא לקחתי ללב אף פעם את הדברים האלה, התרגלתי, למרות שחיי הלימודים שלי הם מלאים ורצופי תסכולים... למדתי לצחוק על עצמי, לראות את זה באור חיובי, אני תמיד סלחתי לעצמי, כי כמה שניסיתי, באמת ובתמים ניסיתי, לא הצלחתי להתרכז, לא יכולתי להפסיק לזוז ולהפסיק להיות מוסחת מכל רעש ואפילו הקטן ביותר שאני בספק בכלל שאחרים שומעים אותו. אפילו הטפטוף של הברז מוציא אותי מדעתי, וזה עוד בזמן שאמא צועקת... יש לי שמיעה מעולה ;))
אבל, מי שלא תמיד (אף פעם***) סלחו לי אלה ההורים, המורים... כל מי שהוא סמכותי ומעליי. אני מבינה אותם. למורים אני לא באה טוב בעין, וההורים... כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה המוצלח ביותר. אני מודה שאני מפריעה למהלך השיעור אבל זה כאילו אני לא שולטת בזה. אני זוכרת... בגן, ביסודי, בחטיבה ועכשיו בתיכון... אני חייבת להתפרץ כי אם לא אני אשכח מה רציתי להגיד. אני חייבת לקום, אפילו אם אני לא רוצה, זה פשוט הוראה שנשלחת למוח מבלי שאני שולטת על זה - זוזי. קומי. זוזי. זוזי. זוזי!!!!!! אני לא צריכה לספר לכם את הסימפטומים של ADHD, אני בטוחה שרובכם יודעים, ומי שלא... יש את מר גוגל שלו יש הרבה סבלנות לכל שאלה :)))
בקיצור, איך עליתי על הADHD הזה... אחרי הרבה שיחות עם היועצת, מחנכת, רכזת... הפנו אותי לאבחון. ממש ככה. כל מורה ומורה (מחנך, מקצועי), אמרו שאני חייבת רטלין (ואמרו שלפי דעתם זה יהיה גם מינון גבוה) או כל דבר שיקל עליי כי אני באמת צריכה את זה.
ועכשיו אני באמת שואלת... למה זה הופך אותי? למופרעת? כי זו ההרגשה הנאחסית שתמיד נתנו לי... שאח שלי (שהוא בן 17, וגם הוא לא המצטיין ביותר אבל הרבהההה יותר טוב ממני. אני עוד מעט בת 16;) הרבה יותר טוב ממני.
אבל האמת שאני אוהבת את זה... יש לי המון (המון, המון, המון, ה-מ-ו-ן) מרץ, אנרגיות, זה לא נגמר... אני מצליחה להצחיק כל כך הרבה אנשים, מכל מילה שאני אומרת צוחקים - וזה כל כך כיף לי!!! כי באמת אוהבים אותי!! וזה גם חלק מהדברים שעזרו לי להתגבר על הכשלונות האינסופיים שלי ועל כל הריבים בבית. החברים שלי.
אבל עדיין... ביום שני אני הולכת לאבחון, אחרי שהיום הייתי אצל נוירולוג וגם הוא הפנה אותי, ואני לא יודעת... אני לא רוצה לקחת את הרטלין הזה... כי שמעתי עליו דברים לא נחמדים במיוחד ואני לא רוצה את כל התופעות לוואי האלה.. אני רוצה להיות אני! נכון אני לא מרוכזת ואני לא יכולה לראות סרט יותר מ10 דקות, ולא היה מבחן אחד שסיימתי ובחיים שלי לא קיבלתי מאה, ואני לא מפסיקה לזוז ולרוץ בזמן שכולם יושבים נינוחים ומקשיבים ואפילו לא מחליפים את התנוחה בה הם יושבים... אבל זה מה שהופך אותי למיוחדת לא? שאני לוקחת הכל בהרבה יותר קלות, בזמן שילדים אצלי בוכים על 90... (וכן, זה לא הגזמה זה באמת, והאמת שזה קצת מעצבן אותי... אבל לא נורא:)), ציונים זה חשוב נורא אבל חשוב לא להגזים.... אני צודקת?
מה זה אומר עליי אם אקח רטלין? זה סוג של מחלה ההפרעות קשב וריכוז האלה? בעיה במוח?
תודה רבה למי שהייתה סבלנות לקרוא את כל המגילה הזאת, לא בטוחה שלי הייתה הסבלנות הזאת... אבל לפחות כתבתי את הפוסט הזה בלי לקום מהמקום :)))
אז באמת תודה לכל האנשים שיחדירו בי קצת מוטיבציה... כי האמת שאני צריכה איזו מילה חמה מבנאדם מבוגר שמבין עניין, ולא רק מחברים... :))
ושחכתי, שבת שלום לכולם :)