אני מרגישה דפוקה ולא מוצלחת! איך להילחם בתחושות האלה?

אין לי מקום לפרוק את זה חוץ מכאן כרגע .. וגם זה באנונימיות אז אני יכולה להרשות לעצמי לפרט .. מאז שאני ילדה ועד היום אני הייתי שונה , כל דבר שניסיתי לא צלח בשום דרך , וגם כשהצלחתי עשיתי הכול אחרונה.. יש לי אחות שקטנה ממני בכמה חודשים והיא תמיד הייתה המוצלחת , היה לה רשיון לפני , חבר לפניי .. הכול כמעט לפניי ... היה לה עבר כיפי ולי היה עבר רע !יש לה ביטחון בשפע ולי אין ... ואפילו פיזית נדפקתי יש לי הרבה כתמים על הגוף ולא פלא שאף גבר לא אהב אותי... כל פעם שאנחנו רבות היא מתחילה לאמר לי שיש לי בעיות נפשיות (בגיל קטן חשדו שיש לי אוטיזם וכיום טוענים שיש לי בעיה רגשית) ... אני כל כך מקנאה לה ולא מבינה מה דפוק בי.. היא כל כך מושלמת ואני בדיוק ההפך ממנה...בהכול היא הצליחה יותר ממני מבלי להתאמץ .. אפילו גברים ניצלו אותי ונאנסתי לפני כשנתיים ואצלה זה בן משפחה ניסה לגעת בה ואולי ערבים שניסו להתעסק איתה מעבר לזה לא משהו נורא. אפילו קיבלתי פטור צבאי מרוב שאני אפסית (מבחירה , אבל עדיין כל עוד היה על מה לתת לי פטור אז אני טיפשה ) .. היה לה זוגיות מדהימה ואצלי כל הגברים ניצלו אותי ... אני לא מרגישה שאני אוהבת אותה ... בהתחלה הרגשתי קנאה רק אליה ועכשיו זה לכולם כי אף אחד לא מבין אותי .... זאת רק אני שעברתי חיים קשים ותמיד הייתי זאת שבוכה .. אף אחד לא סיפר לי סיפורים קשים עליהם וגם כשסיפרו לי אז ידעתי ששלי הרבה יותר חריג וקשה . אף אחד לא האמין בי ... וכולם ריחמו עליי והיום אני יכולה להעיד על עצמי שנהייתי אדם יותר קר ותוקפני כלפיי אנשים... הגעתי למצב שאני יורדת על אנשים כדי להרגיש טוב יותר .. זה לא פייר שאף אחד לא מאמין בי בגלל דברים בעבר... אני מרגישה כל כך אפסית ונמאס לי לחיות בצורה כזאת (וזה לא בהקשר של אובדנות פשוט נמאס לי להרגיש חרא ולבכות כל הזמן) .... גם עם חברים עשו עליי חרם הרבה ...המזל והחיים בגדו בי . היום יש סביבי אנשים שאוהבים אותי וקשה לי להרגיש את זה ולהחזיר אהבה .. אני פוגעת בכולם בשביל לקבל כוח ואני הכי פאסימית ומרירה בעולם , אני ישנה רע בלילות וקמה רע בבוקר.. אין לי סיבה לקום בבוקר ואני ממש מגלה סימני ייאוש... נהרסו לי החיים והיום אני לא יכולה להתקרב לאנשים .. לא יכולה להראות חולשות שבי ולא לבכות לייד אף אחד.. אני יראה רק כמה שאני ״חזקה ומושלמת״ .. באמת שבעבר כועד היום מתייחסים אליי כמפגרת , ומאמינים שאני אגמור ב״קבר״ עם הדרך הזאת (אני לא חושבת ככה)... אז כן , אני לא באתי לשאול הפעם , אני באתי לפרוק ולקבל תמיכה , תגידו שאני צומי , תגידו שאני מטומטמת... אבל זה למטרה של לאגור כוחות ולהפסיק עם המלחמה היומיומית שלי עם עצמי