במשך רוב החיים שלי, אנשים הכירו אותי כאדם אידיאליסט, מן "אביר לבן" כזה שנמנע באופן מוחלט מלעשות דברים שיש בהם אפילו שמץ של חוסר צדק, עם אג'נדה סדורה שאין יותר מדי לאן לסטות ממנה.
בחודשים האחרונים עברתי איזשהו משבר אישי, שכלל בין היתר סוג של התפכחות מהגישה הזאת. כדי להיות אדם שיכול לשרוד, החלטתי להקריב או לפחות להיות מוכן להקריב חלק ממה שאני מאמין בו בתיאוריה. הפכתי להיות אדם ציני יותר, שמוכן לעשות או לפחות להימנע מלמחות על דברים שאני חושב שהם לכל הפחות ראויים לויכוח. לא שום דבר נורא בינתיים, אבל בהחלט שינוי משמעותי ממה שהייתי נוהג לעשות קודם.
ואני שונא את זה. זה דוחה ומאכזב כל כך. אני מרגיש "מזוהם" מדי בשביל האנשים שסביבי. החברה שלי היא פחות או יותר מלאך קטן. החברים שלי הם אנשים טובים ומקסימים שמוכנים להפוך עולמות למען צדק. אני חושש לתת להם לגלות שאני בעצם הרבה פחות טוב וראוי מכפי שהם חושבים שאני, וישנאו אותי. לכן התרחקתי מאוד מכולם וניתקתי את רוב הקשרים שלי עם אנשים. לא רוצה לאכזב אותם. גם לא רוצה להרגיש "מלוכלך" לידם. אני מגזים? יש משהו שאני יכול לעשות כדי לא להרגיש כמו סוג של מפלצת? ואם לא, אז איך לעזאזל מתמודדים עם משהו כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025