קשר מושלם שהתפוצץ, קשה לי מאוד עם העובדה שהוא וויתר עליי

לפני כ-5 חודשים הכרתי בחור שלמד בבית הספר התיכון שלי. לא הכרתי אותו באופן אישי אבל ידעתי מי הוא ובכיתה י"ב הייתי חברה של חבר שלו והיינו יוצאים בחבורה. בזמנו הייתה לו חברה 4 שנים והוא היה תפוס חזק בזוגיות.
יום אחד ראיתי את התמונה שלו בסוג של אתר היכרויות אבל מהסוג החדש ולא כמו Love Me, Jdate וכאלה, אלא אתר הכרויות שמכירים בו אנשים מכל העולם, גם לזוגיות וגם בשביל להכיר אנשים חדשים.
בהתחלה לא רציתי להכיר אותו כי חששתי לצאת עם מישהו שאולי יש לו צלקות ומשקעים מזוגיות כל כך ארוכה, אבל נתתי לו צ'אנס, בעיקר בגלל שכמה שבועות לפני כן נפרדתי ממישהו שיצאתי איתו מספר פעמים בעבודה ולא היה לי מה להפסיד, אז רציתי לצאת קצת כדי לשפר את המצב רוח.
בפעם הראשונה שיצאנו בקושי דיברנו והיה דייט בסדר. לא התלהבתי יותר מדי. הבחור נראה טוב אבל לא הייתה הרבה כימיה ולא היה חיבור. חשבתי שהוא לא יחזור אליי, אבל כבר יום למחרת התקשר ושלח הודעות אז שמחתי.
הוא נגד בחיל האוויר (שנתיים בקבע) והיו לו יציאות של אפטר בשבוע וחמשוש אחת לשבועשבועיים, אבל הסתדרנו והיינו יוצאים פעם אחת באמצע השבוע וביום שישי.
התחלתי לחבב אותו מאוד, היה לי נורא כייף לצאת איתו, יכולתי לדבר איתו על כל נושא שבעולם, הרגשתי שהוא מבין אותי.
הוא סיפר לי על הבחורה האחרונה שפגעה בו וזה נגע לליבי והרגשתי שהבנאדם באמת מחפש מערכת יחסים רצינית.
ואז התחיל צוק איתן. היה לי מאוד קשה וכואב לא לראות אותו. בכל הזדמנות שהיה חוזר הביתה (בערך פעם ל-3 שבועות) הוא היה מגיע אליי הביתה כדי לבקר אותי. בפעם הראשונה שחזר הוא הביא לי דובי וזה היה מקסים.
בכל המלחמה היינו מדברים דקות בודדות ביום אבל אני הבנתי ולא לחצתי עליו.
כשנגמר צוק איתן כל כך שמחתי לקבל את חבר שלי בחזרה.
אחרי חודש בערך הוא מתקשר אליי מהבסיס ומספר לי שהוא עשה טעות מסויימת בעבודה ושיהיה לו משפט. הוא נשפט וקיבל שבועיים בכלא 6.
היה לי מאוד קשה לקבל את הבשורה והיה לי מאוד קשה לחכות לו, אבל למרות זאת עודדתי אותו ותמכתי בו והיינו מדברים דרך הטלפון של הכלא.
קיצרו לו את הכלא ביומיים והוא שלח לי הודעה כשהייתי בעבודה "שיחררו אותי אני בדרך על רכבת מחיפה!", כשראיתי את ההודעה הזו כל כך שמחתי והיה לי טוב בלב שחבר שלי חוזר הביתה.
עברנו קשיים,בהחלט, גם הצבא הזה, גם המלחמה, גם הכלא הצבאי.
הוא תמיד היה אומר שכשהוא ישתחרר יהיה הרבה יותר טוב. (משתחרר חודש הבא).
אני כל הזמן חשבתי כמה טוב יהיה לנו, כמה זמן יהיה לנו ביחד, איזה כייף שחבר שלי יהיה בנאדם משוחרר לכל דבר. פינטזתי על רגע השחרור שלו.
היינו יוצאים הרבה למסעדות, לקולנוע, הספקנו לחגוג את היום הולדת שלי וגם שלו.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ואני אמרתי לו שאני אוהבת אותו. זה היה הדדי.
מבחינת תשלום הייתי מתחלקת איתו, הייתי נותנת את חלקי, לפעמים הוא היה משלם על שנינו.
הייתי ישנה אצלו כל יום שישי. זה כבר הפך להרגל.
הוא היה תמיד זורק הערות על העתיד, על זה שאולי נתחתן. חצי בצחוק, חצי ברצינות, ואני תמיד הייתי צוחקת ואומרת "אני לא אתחתן איתך :)" והוא היה אומר "לכי תדעי מה יהיה בעוד שנתיים-שלוש", או שהוא הציע את האופציה של להשאיר לי מפתח לדירה שלו.
כל יום ראשון הוא היה מתעורר לבסיס ב5, אז הוא הציע שאני אשאר לישון אצלו גם מוצ"ש, הוא יקום ויסע לבסיס ואני אשאר בדירה. שנינו הסכמנו שזה עוד מוקדם מדי.
כשראינו פעם סרט והיה בו זוג הורים ותינוק אז שמעתי אותו לוחש "גם אנחנו נהיה הורים טובים" ושיחקתי אותה כאילו שלא שמעתי.
עמוק בלב, אהבתי את זה שהוא היה רומז כל מיני רמיזות כאלו, כי בהחלט ראיתי שיש לשנינו עתיד משותף, פשוט זה היה עוד מוקדם לדבר על זה.
במשך כמה מפגשים התחלנו יותר לשבת בבית ולבשל ופחות לצאת. לא הייתה סיבה מסוימת פשוט ככה יצא שהעדפנו להישאר בבית מתחת לפוך.
יום אחד הוא התקשר אלי מהבסיס וסיפר לי שיש בעיות עם אחותו. אחותו בת 19, ראיתי אותה רק פעם אחת בחגיגה של ראש השנה. חגגנו עם המשפחה שלו. המשפחה נראית טובה ונורמלית לחלוטין, חוץ ממנה. היא פרחה כבדה, מאופרת בטירוף, מדברת לא יפה למשפחה, אפילו עקצה אותי והצלחתי לסגור לה את הפה בצורה יפה. היא נראית ממש לא קשורה למשפחה. אפילו הוא אמר לי שהוא לא מחבב אותה ושהם לא מסתדרים כי היא הייתה עושה לו הרבה בעיות לדבריו. אני שתקתי ולא התערבתי ואמרתי לו שזו אחותו ושעדיף שלא ידבר ככה עליה אבל הוא המשיך בשלו ואמר שיש סיבה לכך שהוא לא אוהב אותה. אוקיי..
בכל אופן הוא התקשר אליי וסיפר לי שאחותו עושה בעיות ושהיא יוצאת כבר תקופה עם בחור עבריין, ההורים לא מצליחים לגרום לה להיפרד ממנו, היא נכנסה להריון ממנו, עברה הפלה טבעית ועכשיו היא גרה איתו ורוצה להתחתן איתו. ההורים אמרו שאם תעשה זאת הם לא יגיעו לחתונה. ניסיתי שלא להתערב כי זה עניין אישי של המשפחה. אמרתי לו שאם הייתי יכולה לעזור הייתי עוזרת ושכל דבר שהוא צריך הוא מוזמן להתקשר ושאני תומכת בו.
נפלט לי רק בטעות שאולי ההורים לא ניסו מספיק להפריד ביניהם ושבמקרה כזה צריך אפילו לבוא לבית של שניהם ולנסות להפריד.

שישי אחד שהייתי אצלו הצעתי לו שנלך ביחד לאיזשהו מופע ומצאתי סטנדאפ נחמד. הוא לא היה נשמע כזה נלהב ועשה טיפה פרצופים והרגשתי שאני צריכה לשכנע אותו. שאלתי אותו אתה רוצה לצאת למשהו אחר? אמר לי לא תבחרי. בסוף הוא הביא לי את האשראי והזמנתי כרטיסים.
הייתה לנו שיחה שהמרחק והיציאות שלו מאוד מקשות ואפילו בכיתי קצת והתווכחנו ואמרתי לו שאולי אנחנו לא מתאימים ורציתי ללכת הביתה, וישבנו ודיברנו והוא חיבק ונישק אותי והרגיע אותי ואמר לי "קודם כל אל תמהרי להסיק מסקנות שאנחנו לא מתאימים, ונראה לך שהייתי נותן לך ללכת?" והלכנו לישון מחובקים והרגשתי הכי בטוחה שבעולם.

לפני כ-3 שבועות סיימתי עבודה וחיכיתי בסביבות שעה 21:30 בתחנת אוטובוס שנמצאת קרוב לבית שלו. הרמתי אליו טלפון והוא אפילו לא אמר שהוא חזר בדיוק עכשיו הביתה לאפטר. הוא סיפר את זה רק אחרי כמה דקות שיחה. שאלתי אותו אם הוא מוכן לבוא לתחנת אוטובוס להגיד לי שלום. הוא מלמל שהוא יבדוק איזה משהו. לא כל כך הבנתי. אחרי כמה דקות הוא בא לתחנת אוטובוס, נראה עייף מת. ידעתי שיש לו עייפות מצטברת כי הוא סיפר לי שכבר כמה לילות הוא ישן בקושי 3-4 שעות משהו כזה. ביקשתי ממנו ללוות אותי הביתה באוטובוס והוא טען שאין לו כסף, אז אמרתי לו קח 10 שקלים ונסענו.
זה הרגיש לי מוזר שאין על הבנאדם כסף אפילו לאוטובוס..משהו קצת הרגיש לי מסריח. הרי הוא בנאדם עובד, ללא בעיות כלכליות למינהן..חשבתי לעצמי אוקי אולי לא הספיק למשוך כסף אבל עדיין היה נשמע לי חשוד.
כל הנסיעה ישבנו בשקט והוא ליטף לי את היד וליווה אותי עד הבית. נתן לי נשיקה ונסע הביתה. שאלתי אותו אפילו אם הוא רוצה כסף למונית הביתה והוא טען שלא ושהוא יסתדר.
יום למחרת הוא התקשר וביקש סליחה ואמר אני יודע שהתנהגתי כמו חזיר פשוט הייתי עייף ואני בנאדם נחמד מדי והאמת שלא יכולתי ללוות אותך אתמול כי הייתי ממש ממש עייף.
לא כעסתי ואמרתי לו תראה אני גם בנאדם ואני מבינה לגמרי וחבל שלא אמרת לי, אחרת היית אומר לי שלום ועולה הביתה לישון וממש לא הייתי מכריחה אותך ללוות אותי באוטובוס.
לגיטימי נכון?
נפגשנו ביום חמישי, יצאנו לסטנדאפ שהוא הזמין. הייתי עצובה והיה לי מצב רוח לא כל כך טוב כי לא ראיתי אותו שבועיים והיה לי זיכרון לא נעים מהפעם ההיא שהוא ליווה אותי באוטובוס והשיחה המוזרה הזו מהבסיס..התווכחנו קצת אבל לא משהו רציני. אף פעם לא היינו רבים ומבחינתי המערכת יחסים שלנו הייתה מאוד יציבה.
הגענו למופע והתיישבנו על ספסל ולא כל כך רציתי לשבת לידו והתרחקתי ממנו. בסוף קמתי והלכנו לצד. ציפיתי שהוא יגיד לי שאני אפסיק ויחבק אותי ונשלים כמו תמיד, אבל ציפה לי משהו אחר. הוא עמד עם מבט מאוד קר, לא הסתכל עליי בכלל, הוא פתאום הפך לבנאדם אחר, שלא הכרתי ואמר לי "אולי אנחנו באמת לא מתאימים, התקופה הזו מוזרה". עמדתי פשוט המומה, לא מבינה מה הולך כאן. אנחנו צריכים להיכנס עכשיו להופעה למה אתה עושה את זה כאן ועוד ככה פתאום בלי שום הסברים...ביקשתי ממנו שיסביר את עצמו אז הוא אמר "הפעם ההיא שביקשת ממני לדבר עוד 5 דקות בטלפון והייתי ממש עייף והחזקת אותי בטלפון", הייתי פשוט המומה כי כל יום היינו מדברים 5-10 דקות ובפעם ההיא ביקשתי ממנו שידבר איתי עוד קצת כי התגעגעתי והוא לא התנגד ולא אמר לי אני עייף וכאלה, כי תמיד כשהוא היה אומר אז הייתי אומרת לו לך לישון מתוק. אני מבינה.
אף פעם לא הייתי מהבחורות החופרות שמנג'סות. תמיד נתתי לו ספייס.
הוא לא משרת בקרבי, הוא משרת בטייסת, הבנתי שהוא עושה עבודה חשובה בתור טכנאי מטוסים והתחשבתי. הוא היה מתקשר כשהוא היה יכול.
ופתאום עוד 5 דקות בטלפון מפריעות לו?
ואז הוא גם הוסיף "והדעות שלך, מה שאמרת על אחותי..שההורים שלי לא ניסו מספיק להפריד בינה לבין הבחור". שוב הייתי המומה! אמרתי לו תראה אני מצטערת נפלט לי בטעות אבל אני מבקשת סליחה אם זה פגע בך. תבין גם אני בנאדם.
אבל היה נראה שהבנאדם לא ממש מוכן לסלוח ולהבין ופשוט עמד שם עם פרצוף קפוא, לא מעוניין. לא הסתכל עליי.
ביקשתי ממנו שכשהוא מדבר אליי שיסתכל עליי בעיניים. זה קטע כזה אצלי. אני לא יכולה לדבר עם מישהו אם הוא לא מסתכל עליי, אז הוא חייך ואמר לי "מצטער יש לי הפרעת קשב וריכוז", שזה דבר שקודם כל לא ידעתי ודבר שני זה היה נשמע ממש לא קשור כי בכל הפעמים האחרות ממש לא הייתה לו בעיה להסתכל לי בעיניים.
ואני כמו סתומה במקום לקום וללכת ולהזמין מונית ולנסוע הביתה עוד ניסיתי לשכנע אותו שזו רק תקופה ושנתגבר על הכול ושיהיה בסדר, ולמה הוא עושה את זה דווקא עכשיו לפני שההופעה מתחילה. אז פתאום הוא אמר בואי נעביר את הערב בטוב ואחרי זה נדבר.
ההופעה לא הייתה מצחיקה, לא התרכזתי במילה, כל הזמן חשבתי על זה שזהו..זה נגמר וזה אבוד.
עוד הסכמתי לנסוע אליו הביתה! דיברנו על זה והוא אמר לי ש"זה לא מתאים עכשיו" (סליחה מה זאת אומרת וקודם זה כן התאים?!) ושזו תקופה מוזרה. ואני, מפגרת שכמותי, ממשיכה לשכנע את הבנאדם ובסוף הוא אמר "כן נתגבר על הכול" אבל זה לא היה נשמע אמין והוא עדיין לא הסתכל לי בעיניים כמו תמיד.
כל הערב הרגשתי שאני לא מכירה אותו.
נהייתי רעבה בסביבות שעה 22:00, ולא היה לו משהו מעניין במקרר. בכל פעם כשהייתי מגיעה היה קונה איזו עוגה, תערובת של פנקייקים לבוקר והיה לו תמיד תה. אפילו חלב לא היה טורח לקנות. למרות שביקשתי ממנו בצורה יפה אם הוא יכול לפנק קצת ולקנות דברים טעימים להעביר את השישי-שבת והוא אמר שבטח.
בקיצור הייתי רעבה והצעתי להזמין פיצה. אז הוא אמר לי "אני לא רעב", אז אמרתי לו "ומה אני עז? אני כן רעבה". והוא חזר על זה שוב שהוא לא רעב. אמרתי לו תביא את הפלאפון, נכנסתי לאפליקציה של דומינוס והזמנתי פיצה, ואז הוא בא להיכנס לאמצעי תשלום ולהקיש את המספר כרטיס ואז הוא אמר "אה, יש לי כרטיס אחד מושבת ועוד כרטיס שלא רואים את המספר שלו", ואני חשבתי לעצמי בראש הלוואי שזה באמת נכון ושהוא לא סתם משקר עכשיו ומחרטט אותי, כי בדיוק שבוע שעבר הוא הזמין לנו סטנדאפ והביא לי את האשראי שלו והקשתי את המספר בלי בעיה. קיוויתי בלב שחבר שלי לא מתקמצן עלי עכשיו ושזה באמת נכון מה שהוא מספר.
אמרתי לו אני אשלם במזומן ופתאום ראיתי שהוקל לו.
לא ידוע לי על בעיות כלכליות כלשהן להיפך. הוא אמר שהוא אסף כבר את כל הכסף ללימודים, שהוא מתחיל רישיון, שהוא צפוי לקבל מענק גדול מהצבא ופיצויים על השירות. לא הסתמנו קשיים כך שלא ניתן להגיד שיש לו בעיה כזו או אחרת.
הבאתי לו כסף לפיצה והוא הביא לשליח. אין לי מושג אם הוא אפילו הביא לו טיפ.
התיישבתי לאכול בסלון ופתאום הוא בא והתחיל לאכול מהפיצה. אז אמרתי לו "חשבתי שאמרת שאתה לא רעב" אז הוא אמר "אני לא רעב אבל אני עדיין יכול לאכול", וחשבתי לעצמי איזה חזיר..לפני כמה דקות אני רציתי להזמין אוכל ואתה תירצת את זה בזה שאתה לא רעב, ועכשיו אתה כן יושב ואוכל איתי?

שכבנו. שנינו היינו נורא עייפים אז יצא שעשינו את זה רק פעם אחת. ועוד פעם אחת בשבת בבוקר.
בד"כ היינו עושים את זה 5-6 פעמים בלילה והסקס היה מטורף.
התעוררתי בבוקר והוא הכין לי פנקייקים כמו שהוא תמיד מכין לי. הוא כמעט ולא דיבר איתי והיה שקט ואדיש (טוב הוא תמיד כזה אבל הפעם בקושי שהייתה תקשורת).
שכבנו במיטה ועלו לי דמעות בעיניים ושאלתי אותו "תגיד אתה באמת אוהב אותי?" הוא התחמק מהשאלה ואחרי כמה זמן אמר "אני אוהב אותך, אני רוצה אותך פשוט זו תקופה מוזרה וזה לא מתאים עכשיו".
הרגשתי שמישהו הכניס לי סכין ללב.
לפני כמה דקות עשינו אהבה. שכבתי איתו. וזה מה שהוא אומר לי?שזה לא מתאים עכשיו?
מצד שני הוא אמר לי את זה גם אתמול אז אני הטיפשה.
אמרתי לו איך זה מרגיש, הסכין בלב הזאת, אז הוא אמר "עד כדי כך?"
היה נראה כאילו שלא כואב לו עליי.
ואני בוכה ובוכה והוא מנסה לנחם אותי ומחבק, אבל באיזשהו קטע קלטתי שהוא עשה פרצוף עצוב בקטע של לצחוק עליי.
הוא הוסיף ואמר "פעם היינו עושים 5-6 פעמים סקס ועכשיו רק פעם אחת. התקדמנו מהר מדי. כל הקשר הזה התקדם מהר מדי".
לא האמנתי שחבר שלי, אהובי, הבן זוג שלי, שדיבר על העתיד ועל מגורים משותפים (שזה היה ממש רחוק מאיתנו אבל היה נחמד לחשוב על זה) התהפך ככה ושפתאום זה לא מתאים.
אחר כך כשהוא ראה אותי בוכה הוא שוב אמר שנתגבר על הכול ויהיה בסדר. ואני כמו טיפשה אכלתי את זה.
התארגנתי הביתה, נסענו במונית, הוא יצא מהמונית, נתנו חיבוק, אפילו לא הייתה נשיקה והוא אמר לי "שיהיה שבוע טוב".
הוא שלח הודעה לקראת הערב בוואטסאפ, שאל מה נשמע.
עניתי לו שבסדר ועוד כמה דברים.
כתבתי לו ש"אני מבולבלת, אתה לא עיקבי, אני רוצה פסק זמן"
והוא כתב "אוקי אם זה מה שאת רוצה ואת חושבת שזה יעזור"
אדיש כמו תמיד.
חיכיתי יום, חיכיתי יומיים.
אף אחד לא באמת מבין מה זו הפסקה ואחרי כמה זמן ליצור קשר, אבל הייתה לי הרגשה שגם אם אני אחכה חודש הוא לא יצור קשר.
אז החלטתי לבדוק אותו, לראות האם הוא באמת אוהב אותי, האם באמת אכפת לו ממני. מחקתי אותו מהפייסבוק. עבר יותר משבוע והבנאדם לא יצר קשר. לא הודעה, לא התקשר.
היה לי מאוד קשה. התחלתי עבודה חדשה ולא פשוטה. התקשיתי לקום בבוקר, הייתי לוקחת מוניות כדי להספיק. הקאתי פעם אחת בבוקר מרוב בכי ועצבים ואמא שלי ראתה את זה ואמרה לי שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים ושהוא לא שווה את זה וכאלה כמוהו יהיו לי מיליון ושחבל שלא שמתי לב שהוא כזה עוד לפני, שפעם הבאה אני אעשה בחירות טובות יותר,ושטוב שגיליתי את זה שהוא כזה מניאק עכשיו ולא מאוחר יותר. שמזל שלא היינו ביחד כמה שנים ואז זה היה כואב יותר. שבחורה כמוני בת 21 לא צריכה לשבת ולחכות לו שבועיים עד שהוא יחזור וכשהוא חוזר הוא אפילו לא נלהב לראות אותי ולא משקיע ולא מחזר ולא רוצה לצאת למקומות, רק לשבת בבית. היא הרגיעה אותי מאוד אבל היה לי שבוע קשה. הלב שלי נשבר והיה לי קשה להאמין שזה הבחור שהייתי איתו כמעט חצי שנה.
הרגשתי טיפשה, סתומה, מפגרת. תקראו לזה איך שתקראו לזה. ויותר מכל הרגשתי מנוצלת. הרגשתי שהבנאדם השתמש בי וזרק אותי. שהוא ניצל אותי בשביל סקס ותו לא. ושעכשיו נמאס לו לשכב איתי, הוא לא מעוניין בי.
מי יודע אולי הוא מצאה לעצמו מישהי מהבסיס. אבל אין לדעת.
מעולם לא הייתי קנאית ולא התעסקתי באקסיות שלו או בבנות שהוא משרת איתן, וסמכתי עליו שהוא נאמן.
אבל אין לדעת אולי באמת מצא לעצמו איזו מישהי. הוא נמצא בבסיס יותר מאשר בבית.
אני יודעת שעשיתי את הכי טוב שיכולתי לעשות בקשר הזה.
למדתי לקח שאני צריכה להציב יותר גבולות בפעם הבאה, להסתכל טוב טוב מי הבנאדם שאני יוצאת איתו, לנסות לבחון אותו במצבים כאלו עוד לפני אחרת זה מתפוצץ...

דבר נוסף ששכחתי לציין, יום אחד גיליתי איכשהו דרך הפייסבוק שיש לו כליה אחת והוא סיפר לי על זה שהוא נולד ככה. זה לא הפריע לי ואני יודעת שאנשים חיים ככה יופי.
אבל כשסיפרתי להורים שלי כשהקשר כבר נגמר הם אמרו שחוץ מכל מה שסיפרתי עליו אם הקשר הזה היה ממשיך והיה מגיע אפילו נגיד היפותטית לחתונה הם לא היו שמחים שאני אהיה כביכול עם בנאדם לא בריא ושאין לדעת איזה טיפולים ודיאליזות הוא יצטרך לעבור בעתיד. לי זה לא כזה הפריע אבל אני כן מבינה על מה הם מדברים..אבל בכל אופן הוא בנאדם רע אז זה פחות משפיע העניין של הכליה האחת.

קשה לי מאוד עם העובדה שהוא וויתר עלי.
ואני בטוחה שברגע שהוא ישתחרר או שכבר עכשיו הוא ימצא לעצמו בחורה אחרת שאיתה זה כן יתאים לו. וכל הדיבורים על זה שזה לא מתאים עכשיו ושזו תקופה מוזרה לא יהיו תקפים יותר.
כשאוהבים בנאדם באמת זה כבר לא קשור לצבאללימודיםלעומס בחיים. לדעתי לפחות.
תודה לכל מי שקרא עד כאן אני אשמח לשמוע דעות.