הבעיה שלי התחילה מאז כתה ז׳ לפי מה שאני זוכרת, הייתי בחטיבה חדשה והייתי נורא שקטה. כמעט ולא מוציאה מילה, תמיד צפיתי באיך שכולם מדברים ומספרים דברים מצחיקים ואיך שהולך להם ותמיד קינאתי כל כך . תמיד רציתי להיות מצחיקה כמוהם ולדבר חופשי. ומאז זה רק הדרדר, כתות ח׳ ו-ט׳ היו לי רק 2 חברות שיכולתי לדבר איתן, אבל זהו. תמיד כשמישהו אחר היה פונה אליי הייתי ישר נלחצת ולא מצליחה לומר כלום, הייתי עונה ביבשנות וזה היה נורא מפדח. לפעמים גם הייתי אומרת שטויות מרוב לחץ, אבל לא שטויות שזה מצחיק, שטויות בגלל ההתבטאות שלי, כי אני לא יודעת איך להתבטא. לא יודעת איך להתבטא בצורה מצחיקה או להתבטא בצורה עצובה או כועסת וכ׳... אני לא יודעת איך לספר דברים בגלל שאני נלחצת ורואה את האנשים מולי שזה בא להם טבעי ואני מאוד מקנאה..
היום אני בכתה יב׳, ואני הכי גדולה בכתה. (נשארתי פעמיים בכתה א׳) וכולם פשוט תוחקים ומדברים וכשיש מסיבות אני מתה מפחד ללכת. דרך אגב אמרו לי שקצת אלכוהול ישחרר אותי . ממש קצת. אבל אני לא יודעת אם זה רעיון טוב... כאילו, מה, אני אשתה ופתאום אתחיל לדבר ולהתבטא בצורה חופשית? (אף פעם לא ממש השתכרתי)
והבעיה הזאת לא נובעת מחוסר ביטחון בקשר למראה, אני נראית די סבבה. זה פשוט כי אני תמיד נלחצת כשעליי לדבר ולא מצליחה לחשוב על מה להגיד בגלל הלחץ ויוצא שאני שקטה מאוד. וגם כי תמיד כשיש לי הזדמנות בנוסף לקושי ההתבטאות תמיד יש לי קול בראש שאומר שהם לא שואלים אותי משהו מתוך עניין או שהם רק רוצים שאגמור כבר לדבר ואז אני עונה ביובש. בבקשה תעזרו לי...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025