לומר לו את מה שאני מרגישה או להשאיר את זה ככה?

היי לכולם, אגש ישר לעניין ואשמח לשמוע את דעתכם.
אני בת 27 והכרתי בחור מאוד חמוד לפני 5 שנים במקום העבודה. בהתחלה הוא ממש עיצבן אותי ואפילו הגעיל אותי. אבל הוא היה תמיד כל כך נחמד אליי וכזה ג'נטלמן שפשוט התאהבתי בו. פעם אחת רציתי לקבוע איתו שיחה ולומר לו את זה וזהו, אבל פחדתי לפגוע ביחסי העבודה אז הנחתי לזה. תמיד הרגשתי משיכה אליו ולא עשיתי עם זה כלום. ככה במשך 3 שנים. כשעזבתי את מקום העבודה, ידעתי שאני לא הולכת לראות אותו וממש התבאסתי. ניסיתי פה ושם לכתוב לו בפייסבוק אבל גם לא הייתה כל כך היענות מצידו והוא נשכח לאט לאט. בינתיים גם הכרתי בחורים אחרים ובאמת שלא חשבתי עליו יותר. עד שיום אחד סתם התחשק לי לשלוח לו הודעה לשאול מה קורה, וידיד משותף בינינו החליט שנעשה מפגש "עובדים לשעבר"...הפרפרים ישר התחילו, ונפגשנו כולנו. הוא מאוד שמח לראות אותי וגם אני שמחתי לראות אותו. במחצית השנייה של הערב היינו לבד, הוא שפך את ליבו אליי ואמר לי שהבין כמה אני חסרה לו וכמה אני חשובה לו, ואני אישרתי בהדדיות, הרגשתי רעידות כל הערב וכל הנסיעה איתו והייתה בינינו נשיקה שלא אשכח לעולם. זו הייתה ממש התגשמות פנטזיה בשבילי. גם דיברנו יום אחרי. ומאז שקט מוחלט מצידו ללא התייחסות לעובדה שלפני כמה ימים היה בינינו הדבר המרגש הזה. אז שלחתי לו הודעה שמבטאת עד כמה אני מאוכזבת. הוא ישר הגיב וגם התקשר ואמר עד כמה הוא מצטער וחזר ואמר עד כמה אני חשובה לו וכמה הוא מרגיש בנוח לדבר איתי על כל נושא שבעולם, ושכרגע הוא די מבולבל והוא לא יודע מה לחשוב בשיא חוצפתו (לפי דעתי) השליך עליי את העניין של הנשיקה בינינו.

עם זאת, נפרדנו ברוח טובה בשיחה שארכה אולי שעה ומשהו וסיכמנו שעוד נדבר. וככה חצי שנה בערך, אנחנו מדברים על הכל ועל כלום, פעם אני מחפשת אותו פעם הוא מחפש אותי, שיחות קצרות ונחמדות ובזה זה מסתיים. לא נפגשנו. ואני עם כל הביישנות שבי, רומזת. והוא מצידו לא מגיב לרמיזה.

המקורבים אליי אומרים לי שמגיע לי יותר, ושאני בחורה איכותית וחבל על הזמן שלי, אבל שכל לחוד ולב לחוד, אני פשוט אוהבת אותו ומשוכנעת שלא ארגיש ככה לאף אחד, כי סה"כ הוא אדם מקסים ומיוחד עם כל התסבוכים שלו. חלקכם ירים גבה על מה שאני עומדת לכתוב, אבל הוא לא יהודי (אבל גם לא ערבי...מצטערת גם לי יש גבולות, ומתנצלת בפני הנפגעים), וכמובן שגם לי הייתה השאיפה להיות בת זוג של יהודי, אבל לצערי זה מה שקרה לי. האם לפי דעתכם אני צריכה לקבוע איתו שיחה פנים מול פנים ולספר לו מה אני מרגישה? או פשוט להשאיר את זה כמו שזה?