אני מרגיש לא מעניין, איך אמצא חברים שארגיש בנוח איתם?

תמיד כשאני מדבר עם אנשים - אני מרגיש ממש לא מעניין.
כשאני מדבר בפייסבוק יותר קל לי לדבר, אבל לא על עצמי. אני תמיד נותן לצד השני להעלות נושא, נותן לו לשאול שאלות ושואל אותם שאלות. אני לא מרגיש בנוח לדבר על עצמי כי אני לא חושב שאני מעניין.
פנים אל פנים זה עוד יותר נורא:
אין מצב שאני אפנה אל מישהי (או מישהו) שאני לא מכיר. מאוד חסר לי זוגיות ומישהי לחלוק איתה את החיים. זה מגיע למצב שאין אדם אחד שאני יכול לקרוא לו חבר (ובקושי ידיד), אבל כשאני אומר את זה לאנשים שאני מדבר איתם, זה קצת מעליב אותם...

אני כן יוצא מהבית (מסגרת בלתי פורמלית שאני נמצא בה ועובד בה) אבל לא עם חברים. אני לא יוצא לברים, לא מסתובב עם חברים, אפילו לסרטים אני לא הולך (ואני מאוד אוהב סרטים).
תכל'ס אין לי חברים. אין מישהו שאני יכול לשאול אותו אם הוא רוצה להיפגש וזה באמת יקרה, בגלל שכמעט כל האנשים שאני עוד איכשהו מרגיש איתם בנוח נמצאים בפייסבוק, הם גם גרים רחוק ממני ולהיפגש זה הרבה תכנונים, זמן ששנינו יכולים, מקום שקרוב לשנינו...
זה גם גורם לי להיות נואש ולהתפשר על דברים שאני לא רוצה להתפשר עליהם.
לדוגמא, אני לא אוהב להיות בחבורות ענקיות ברחובות כשכולם חצי שיכורים. אבל ככה חגגתי את יומולדת 18 שלי (עם חבורה של ילדים שאני לא מכיר שגרים 3 שעות ממני ברכבת, אז הייתי צריך לנסוע לשם ולחזור משם לבד, רק בשביל לחגוג יומולדת 18 עם מישהו ולא לבד בבית עם הכרית).
זה לא שאני בלוק שלא נהנה מכלום. החלום שלי זה שתהיה לי איזה "חבורה" של 5 חבר'ה ככה ושמידי פעם נצא לבר, או נלך אל מישהו, או כל מקום אחר.
תמיד אומרים לי "תידבק אל מישהו שמכיר את המצב שלך ויכול להכיר לך אנשים או לפחות לעזור לך, נגיד תלכו לבר ותכירו ביחד ואז יהיה יותר קל" אבל גם את המישהו הזה אין לי.
אני לא גר בחור, אני גר במרכז בעיר דיי מרכזית, ועדיין זה לא קורה.
יוצא שהטייפ של האנשים שאני בקשר הכי טוב איתם זה בני 15 ששותים וחושבים שהם יודעים מה הם עושים עם כל בעיית גיל-ההתבגרות האפשרית וגם הם גרים ממש רחוק ממני.
איך לעזאזל אני מגיע לחבר'ה בגיל שלי, מהעיר שלי, שאני באמת יכול להרגיש איתם בנוח? עזבו איך אני מוצא אותם, איך אני בכלל מתחיל לחפש?
אומרים לי "תצא מהבית" - לאן ועם מי? זה לא שאני אכנס לבר לבד ויגידו "הינה מישהו חדש! בואו נכיר". וגם אם כן, אחרי שיחה אחת הם כבר ילכו ממני.