הורים
שלום. אני עודד ואני לבד.
אני אף פעם לא הייתי מוקף בחברים, ואף פעם לא הייתי מקובל. אין לי חברים בנים, כל החברים שלי הן בעצם חברות. מהחופש הגדול אני וחברות שלי התחלנו להתרחק. לא דאגתי כי חשבתי שזה עוד מעט יעבור ונחזור להיות בקשר ביחד. כששנת הלימודים התחילה, לא היינו בקשר. ככל שהזמן חלף, הקשר אבד. עכשיו אני לא בקשר איתן, ואני בקושי אומר להן "שלום" במסדרון. הייתי איתן בקשר מעולה, ועכשיו פתאום אין לי עם מי להיות. הבנות בכיתה שלי נחמדות, יש לי שתי בנות שאני בקשר טוב, אבל אני מפחד להיות איתן בקשר טוב מפני שאני מפחד שהן יחשבו עליי דברים, ולכן אני לא מתנהג איתן רגיל ובטבעיות כמו שהתנהגתי איתן. אני גר בקיבוץ, והן היו החברות היחידות שלי בקיבוץ ובכלל. עכשיו אני לא צריך/רוצה איתן קשר. אמא שלי בטוחה שאני אמצא עם מי להיות אבל אני פשוט לא. אני גם לא רוצה קשר עם ההורים שלי וכמעט ולא מדבר איתן. רק הכלב שלי הוא היצור החי שכיף לי להיות איתו. בלי ההורים שלי אני לבד בעולם. אבל אני לא רוצה להיות איתם. הם היחידים שאני יודע ב100 אחוז שתמיד שם בשבילי, (יש לי אחות גדולה, היחסים שלנו בסדר גמור, אבל זה נגמר בזה, אנחנו לא מדברים על החיים). אני לא יודע מה לעשות. מצד אחד אני לא מדבר עם אף אחד על זה, גם לא עם הפסיכולוגית שלי, כי הנושא הזה מפחיד אותי, ומצד שני אני בודד בעולם ולבד ורק עם עצמי. אף פעם לא היה לי קל, אבל אני מגיע למצב שאני לא עושה כלום, ואני נמצא עם עצמי כל שעות היום. מה לעשות? תודה רבה!
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025