הסקס עם החבר לא מספק אותי ולכן אני פוזל לצדדים! זו סיבה להיפרד ממנו?

אני במערכת יחסים כבר 5 שנים. עם בן זוג. טוב לנו. אני מדמיין עתיד איתו, בית, משפחה.
אני אוהב אותו. נמשך אליו. רוצה אותו בלי סוף ואם הייתי יכול שנשכב כל היום אז הייתי עושה את זה. אבל- לעזאזל, אני נמשך גם לאנשים אחרים. לגברים אחרים. וזה לא מרגיש לי טבעי. זה מרגיש לי בגידה. אני רואה גבר יפה ואני משתגע. ישר מדמיין מה הייתי עושה לו.

אני - אדם מאוד תאוותן, מאוד מאוד מיני ויצרי. אני זקוק למגע ואהבה וליטופים.
הוא - אדם רציני עם ראש על הכתפיים. מאוד גיי-סטרייט, מביע פחות חיבה ממני, פחות צריך סקס, פחות אומר דברי אהבה או מעשים בסגנון.

יש לי קושי רב בלווסת את התחושות שלי ואת התאוותנות שלי למקומות בוגרים.
אני מסתכל על בן הזוג שלי ומבין מה יש לי בידיים. הוא נותן לי את הביטחון שאני צריך, הוא חכם ואינטליגנט מאוד שזה דבר שמאוד חשוב לי. אבל אין לו את "נפש הדרור" שאני מחפש, אני מאוד אוהב אנשים שמחים, שמבלים ויוצאים, והוא לא כזה. כלומר, אף אחד לא מושלם, ואני מבין את זה. למדתי להכיר אותו ב-5 השנים הללו והבנתי כבר מי הבנאדם.

אני בבעיה.

לא יצאתי למסיבות גייז, לא שכבתי עם אדם שזה הרגע הכרתי. לא מימשתי את הפנטזיות שתמיד רציתי לקיים.

הכרתי מישהו. לא בדיוק הכרתי. ראיתי. גם בפייסבוק, וגם במציאות. הוא חתיך, בצד השני במיטה (כלומר מתאים לי גם מבחינה מינית), הוא יפהפה. באמת.

הגעתי למסקנה נוראה.

אני מעריך יופי יתר על המידה. כאשר אני רואה גבר יפה, אני משתגע. אני רוצה שהוא ירצה אותי. אני רוצה שהוא יגע בי ויתחיל איתי. או שאני אתחיל איתו והוא ייתן לי את האישור של: "אתה עושה לי דברים מדהימים, אני רוצה אותך, אתה חתיך, אתה יפה".

בן הזוג שלי, אומר לי לפעמים דברים כאלה: "אתה יפה, אתה חתיך, אתה נראה בסדר גמור, תפסיק להיות חסר ביטחון, אין לא רוצה אף אחד חוץ ממך".
וקשה לי. לא קל לי. אני לא חושב שאני יפה.

אני חושב שכתוצאה מהחוסר הערכה עצמית שלי, ומכיוון שאני לא חושב שאני יפה (כי אני לא שרירי, לא בנוי, וגם לא מסוגל להתמיד בכושר עקב בעיות רפואיות), אז זה הופך אותי לפחות אטרקטיבי מבחינת אנשים אחרים. וקשה לי עם זה.
בגלל שאני לא שרירי, אז יוצא שאני מחפש את האישור הזה מאנשים שהם כביכול "שריריים" - משל ליפים, חתיכים, אפילו לא חייב שיהיו שריריים, פשוט בנויים יפה.

אני מפנטז על איך שאני משיג אחד כזה, כמו למשל זה ששמתי עליו עין, ואיך שאני רוצה לממש איתו את הפנטזיות הכי פרועות שיש.
למה זה קורה לי? יש לי בן זוג, אני אוהב את הבן זוג שלי, החיי סקס שלנו לא משהו אמנם, בגלל שאין לו הרבה זמן והוא בלחץ (הוא לומד לתואר ונורא קשה לו, ואני מבין אותו, הוא משקיע בעתיד).
הוא גר אצל ההורים שלו, כך שאין לנו יותר מידי פרטיות ואנחנו לא חופשיים לשכב מתי שאנחנו רוצים ואפילו בסופי שבוע כששני ההורים שלו בבית. על לשכב אצלי בבית ההורים אין מה לדבר בכלל.

קשה לי. אני רוצה לקיים יחסי מין באופן תדיר, פעם בשבוע-פעמיים בשבוע לפחות.
אני ובן הזוג בעיקר מתגפפים, אין לו את היכולת להתנקות בשביל הסקס (הוא פסיבי, אני אקטיבי), הוא לא יכול בגלל כל הדברים שציינתי. וזה גם גורם לו לשינוי ביציאות (לפעמים כואב לו אח"כ, וקשה לו להתאפק לשירותים, כי המקום עוד רגיש).

כמובן שלא הייתי אגואיסט מניאק, וניסינו להחליף תפקידים, אבל זה לא עושה לו את זה להיות אקטיבי.

אני בבעיה.

1) חיי הסקס עם הבן זוג לא מספקים אותי. אבל אני אוהב אותו אהבת אמת. יודע שמכל הגייז שעד עכשיו הכרתי, הוא הכי איכותי, הכי עם ראש על הכתפיים, הכי חושב קדימה, הכי חושב רחוק, על העתיד, על עבודה, קריירה, פרנסה, מימוש עצמי. כל מה שהייתי מצפה מבנאדם בוגר, וכמובן שזה גם מה שאני מצפה מעצמי. הוא לא בעניין של מסיבות, זיונים, אלכוהול בלי הכרה.
2) אני פוזל לצדדים עקב חוסר הערכה עצמית, מחפש אישור מאנשים יפים, אולי מתוך תסכול של חיי המין שלי עם הבן זוג. אולי מתוך חוסר ביטחון שלי אישי, כי אני לא חתיך בעיני עצמי, אז אני מחפש את האישור הזה מאנשים "חתיכים".


אני כמעט כועס על עצמי באופן כזה שלא מגיע לי את הבן זוג הנוכחי שלי.

חשבתי על להיפגש עם האדם החתיך הזה, ופשוט לשכב איתו, או להתחיל איתו. אבל אני לא מסוגל לעשות כזה דבר לבן הזוג שלי, זה לא מגיע לו. הוא לא עשה לי שום דבר רע. הוא תומך, דואג, אכפתי, למה זה מגיע לו?

חשבתי גם על עוד פתרון - להכיר את האדם החתיך הזה, ולנסות להחזיק את עצמי, לא לנסות לבקש את האישור שלו ליופי שלי, לא להתחיל איתו, להחזיק מעמד ולנסות ליצור חברות רגילה איתו, ובכך אבצע גם אני תהליך התבגרות. אבל אני לא מאמין שאני אעמוד בזה, ולכן שולל את האפשרות הזאת על סף. אין מצב.


אני בבעיה. האדם החתיך הזה הוא סמל לכל הקושי שלי, גם עם עצמי וגם במערכת היחסים שלי. אני רוצה לעשות עם הבנאדם הזה דברים רעים תרתי משמע. אסור לי. אני אימפולסיבי מידי.

עצוב לי שאני לא מעריך את עצמי. עצוב לי שאני לא מצליח להתמיד בכושר.
עצוב לי שחיי המין שלי עם הבן זוג לא מספקים אותי, שלא באשמתו.
עצוב לי על הדברים האלה.
אני לא יודע מה לעשות חברים. רע לי. אני יודע שזאת לא חתונה קתולית עם הבן זוג, ואני עדיין בתכלס אדם חופשי לעצמי, אבל יש לי ערכים, אני לא מוכן בשום פנים ואופן לבגוד בו. האהבה שלי מגיעה לו, היא שלו, הוא הרוויח אותי לגמרי. וגם אני ראוי לו, אבל הוא לא נמצא בשלב הזה של "חתולים מיוחמים" בין היתר כי אין לו זמן, וגם כי הוא פחות זקוק לסקס ממני במערכת יחסים, והוא גם אמר לי את זה. דיברנו על הדברים האלה כבר.

אין אפשרות לשינוי עם הבן זוג. זה המצב. אני לא יודע מה לעשות. להנות מהרגעים הקטנים ומהפעם בחצי שנה של סקס וכל שאר הזמן התגפפויות? (אני גומר, זה לא שאני לא גומר, אנחנו פשוט לא עושים סקס מלא חוץ מפעם בכמה חודשים....), או לוותר על זה? אני כבר באמת לא יודע. יש לי איתו היסטוריה. הוא באמת באמת אדם שאני נורא אוהב ומעריך. לא מגיע לו שאפרד ממנו רק בגלל שאנחנו לא שוכבים הרבה. זה לא מגיע לו.

עצוב לי ):