להיאחז בחברות עם חברה רק מהפחד להישאר בלי חברים כלל?

אני בדילמה לגבי חברה טובה, או לפחות מישהי שהחשבתי בעבר לחברה טובה. אנו חברות כבר 15 שנה בערך, בעבר היינו קרובות יותר מן הסתם ובשנים האחרונות מעט התרחקנו בתקופות מסוימות, אך עדיין כשהיינו נפגשות היה בסך הכל כיף לבלות יחד. אגב שתינו רווקות בלי זוגיות כרגע. בשנה האחרונה היא נכנסה להתעסקות עם איזה תחום שמעניין אותה, פגשה אנשים בתחום הזה וזהו שום דבר אחר לא מעניין אותה. היא הייתה נפגשת איתי לפי הלו"ז שלה ואיך שמתאים לה בלבד ואני דווקא פרגנתי ועמדתי לרשותה כשרצתה להיפגש. רק מה בכל פעם שנפגשנו היא הייתה תמיד מדברת שעות מולי בטלפון, מסמסת, לא עונה לי כשאני מדברת, הרגשתי לבד איתה וממש מטומטמת. הפסקתי ליזום מפגשים איתה לגמרי והיא המשיכה אחת לשבועיים שלושה כשתמיד זה היה מלווה בקביעת שעה למפגש ואז הזזה של השעה ואז שוב הזזה ושוב דחייה ובכל פעם זרמתי איתה למרות שהיה ברור שאני בעדיפות אחרונה מבחינתה מבין כל החברים/ות שלה. מעבר לכך שמתי שכשאנחנו משוחחות בטלפון אין לנו פשוט על מה לדבר! אני מנסה לפתוח שיחה על מליון נושאים והיא עונה בצורה לקונית או שעונה על משהו אחר כשברור שהיא בכלל לא מקשיבה. לעומת זאת עם החברים החדשים שלה היא מדברת שעות וצוחקת ומה לא. מגעיל לי פשוט להיות איתה, אני מרגישה שהיא גם בכלל לא נהנת להיות איתי ואין לי מושג למה ממשיכה ליצור קשר פה ושם על אף שאני לקחתי מרחק ממנה. היא מעדיפה לבלות עם אנשים מתחום העניין שלה שהם בני 60 מאשר עם מישהי בגילה, היא לא מוכנה להיפתח לרעיונות שאני מציעה לה לצאת כדי שנכיר אולי בן זוג פוטנציאלי. ברור לי שאין לי שום עניין להיפגש איתה יותר או לדבר איתה וברור לי שלא ניתן לדבר איתה על זה כי היא לא מסוגלת בכלל לקבל ביקורת או להבין את זה. החשש שלי זה שאם אנתק מגע איתה לחלוטין אשאר בלי חברות בכלל, כי לצערי הרב כל שאר חברותי (והן מעט) נשואות עם ילדים וגרות יחסית רחוק והקשר התרופף מאוד ויוצא לי להיפגש איתן אולי פעם ב.... וכל מפגש כרוך בלוגיסטיקה. מה אתם אומרים - האם יש טעם להיאחז בחברות הזאת איתה רק כדי לא להישאר בלי חברים בכלל על אף שאין לי חשק בכלל להיפגש איתה כי היא פוגעת ומתנהגת באנוכיות ואין לנו כלל על מה לדבר?